פרשת ויסמן

בפרשה זו, פרשה ויסמן, בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו, דן בעניינה של נהג אשר הואשם בביצוע עבירת "נהיגה בשכרות" (מכוח החזקה שבדין הקבועה כנגד מי שמסרב למסור בדיקת שכרות) [עבירה על סעיפים 62(3), 64ד(א) בקשר עם סעיפים 38(1) ו-39(א) לפקודת התעבורה, וכן בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26(2) ולתקנה 84(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961]. בנוסף ייחס כתב האישום לננהג עבירה של "נהיגה בקלות ראש" [בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה].

הנהג היה מיוצג על ידי עורך דין תעבורה תל אביב במשפט שנוהל בבית המשפט בעיר.

על פי כתב האשמה שהוגש כנגד הנהג הוא נהג ברכב בתל-אביב ונצפה כשהוא נוסע במהירות, ועובר צומת בניגוד לאור אדום ברמזור. השוטרים נסעו אחריו והדביקו אותו בסמוך לאחר שהחנה את הרכב. לטענתם אותה עת נדף מפיו ריח אלכוהול, התנהגותו הייתה פרועה, והוא נכשל במבחן הליכה על קו.  לטענתם הנאשם נדרש למסור בדיקת נשיפה מכשיר "הינשוף" וסירב.

הנהג טען להגנתו, לפני שופט בית המשפט לתעבורה כי חזר מבילוי במסעדה עם חברים, ולאחר שחנה את רכבו, "התנפלו" עליו לפתע השוטרים וכשהוא מחוץ לרכב דרשו ממנו רישיונות בצורה מזלזלת ואלימה. לטענתו הציג בפניהם רישיון נהיגה, ובמקום החל מתפתח דין ודברים בין השוטרים לחברו. בשלב מסוים החלו כלשונו "דחיפות" והשוטרים אזקו אותו ואת חברו בידיהם והכניסו אותו לניידת, לבדו.

הנהג מכחיש כי נסע במהירות או בפראות או כי עבר באור אדום. לטענתו בשלב זה ישב כ-45 דקות בתוך הניידת, שמע מבחוץ צעקות וחילופי דברים של השוטרים עם חברו.  בשלב מסוים בוצע חיפוש ברכב הנאשם בהסכמתו, אשר שלא העלה דבר.

בית המשפט לתעבורה, לאחר ששמע את הראיות קבע לאחר עיון בראיות התביעה ולאחר ששמע את עדויות הצדדים וסיכומיהם, כי לא שוכנע שהנאשם עבר עבירה של נהיגה בשכרות הנגזרת מכוח חזקת הסירוב הקבועה בסעיף 64.ד.(א) לפקודת התעבורה, כמיוחס לו בכתב האישום. בנוסף נוכח התרשמות בית המשפט לתעבורה מאמינות ומקצועיות השוטרים עדי התביעה 1, 3 ו-4, אשר טיפלו בנהג עד להבאתו לחקירה באת"ן ת"א (כשעתיים לאחר הנהיגה) הוא אינו יכול להתבסס על בדיקת המאפיינים שנערכה על ידם, ולפיכך לא שוכנע  כי הנהג עבר עבירות של "נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים", "נהיגה בקלות ראש" או ב"אור אדום".

שופט בית המשפט קבע כשמדובר בעבירת שכרות מתוקף "חזקת הסירוב", יש לזכור כי מדובר בחזקה שבדין אשר מהווה חזקה הניתנת לסתירה.

על פי לשון החוק, כתנאי להפעלת החזקה יש חובה כי השוטר יסביר לחשוד באופן חד וברור בשפה המובנת לו את המשמעות המשפטית של הסירוב לביצוע בדיקת הנשיפה. לעניין זה חלוקים הצדדים למעשה בנקודה אחת עיקרית והיא האם באיזה שהוא שלב באירוע שנמשך כשעתיים וחצי מרגע מעצרו של הנאשם במקום ועד לחקירתו ולשחרורו מתחנת המשטרה, הוסברה לנאשם משמעות הסירוב כהגדרתה בחוק.

בשורה התחתונה לאחר ניתוח כל הראיות בתיק הגיע בית המשפט לתעבורה למסקנה כי לא הוכחו יסודות העבירה של נהיגה במהירות ובניגוד לאור אדום, ואני מוצא לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק גם מעבירה של נהיגה בקלות ראש שיוחסה לו בכתב האישום.

בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו

פ"ל 4986-10-11 מדינת ישראל נ' ויסמן

בפני         כב' השופט אהרן האוזרמן

בעניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד רפ"ק אביטל טבצ'ניק          המאשימה

נגד

ויסמן ע"י ב"כ עוה"ד דוד גולן            הנאשם

הכרעת-דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, מכוח החזקה שבדין הקבועה כנגד מי שמסרב למסור בדיקת שכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64.ד.(א) בקשר עם סעיפים 38(1) ו-39(א) לפקודת התעבורה, וכן בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה. בנוסף מייחס כתב האישום לנאשם עבירה של נהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 18/10/11 סמוך לשעה 02:00 נהג הנאשם ברכב בת"א ברח' לוי אשכול, ונצפה ע"י שוטרים כשהוא נוסע במהירות, ועובר בצומת עם רח' שי עגנון בניגוד לאור אדום ברמזור. השוטרים נסעו אחריו והדביקו אותו בסמוך לאחר שהחנה את הרכב. לטענתם אותה עת נדף מפיו ריח אלכוהול, התנהגותו הייתה פרועה, והוא נכשל במבחן הליכה על קו.  לטענתם הנאשם נדרש למסור בדיקת נשיפה וסירב.

פרשת התביעה:

במסגרת פרשת התביעה העידו עדי התביעה הבאים:

עד תביעה מס' 1, שוטר ערן לנטר, המשרת כשוטר סיור בתחנת ירקון, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:  דו"ח פעולה (ת/1), דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/2), טופס תחקור חשוד (ת/3), ודו"ח מעצר (ת/4).

עד תביעה מס' 2, רס"ב שמשון נגב, בוחן את"ן ת"א. מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: הודעת נהג (ת/5), זיכרון דברים על סירוב (ת/6).

עד תביעה מס' 3, שוטר אנדרי פלנוב, המשרת כשוטר סיור במרחב ירקון, שערך דו"ח פעולה (ת/7).

עד תביעה מס' 4, שוטר מתנדב ישראל קרמינסקי, המשרת כמתנדב ביחידת סיור במרחב ירקון. עד זה זומן על פי דרישת הסנגור, מבלי שערך כל מסמך בכתב בזמן האירוע או סמוך לאחריו.

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסת המאשימה השתלשלות האירועים הייתה כדלקמן:

ביום 18/10/11 בסמוך לשעה 2:00 כאמור, הבחינו השוטרים (עדי תביעה 1, 3 ו-4) בהיותם בניידת במהלך סיור שגרתי, ברכב ובתוכו 4 אנשים שבו נהג הנאשם, נוסע לטענתם ברח' לוי אשכול במהירות מופרזת ובפראות ועובר באור אדום מלא בצומת עם רח' שי עגנון.

השוטרים נסעו אחרי הרכב והדביקו אותו כאשר הרכב חונה בחניון ברח' בלויה מעוז מס' 6. השוטרים ניגשו לנאשם שהיה יחד עם 3 אנשים נוספים מחוץ לרכב, הציגו עצמם כשוטרים, ביקשו מהם להזדהות, אולם לגרסתם כל החבורה המשיכה ללכת כאשר הנאשם אמר "תעזבו אותנו, תנו לנו ללכת". [בדו"פ ת/1].

בעקבות זאת עיכבו השוטרים את כל החבורה ובהמשך לאחר שהנאשם סירב לטענתם להזדהות במקום וכן לאחר שהריחו מפיו ריח אלכוהול, ומאחר והתפתח דין ודברים בין הנאשם וחברו לבין השוטרים, זומנו למקום ניידות משטרה נוספות והנאשם נעצר בגין התנגדות לעיכוב ובחשד לנהיגה בשכרות. הנאשם נכבל באזיקי ידיים נלקח לניידת משטרה ובהמשך לאת"ן ת"א לבדיקת שכרות.

על פי דו"ח פעולה באכיפת שכרות (ת/2) שערך עד תביעה מס' 1, נמצאו: ריח אלכוהול, הופעה מרושלת והתנהגות פרועה וכן הנאשם נכשל במבחן הליכה.

בשעה 04:12 נחקר הנאשם תחת אזהרה על ידי עד תביעה מס' 2 במשרדי את"ן ת"א, זאת לאחר שבשעה 03:55 רשם עד התביעה מס' 2 זכ"ד לפיו הנאשם סירב לבדיקת נשיפה שהוצעה לו על ידי העד, וסיבת הסירוב כפי שנרשמה מפי הנאשם הייתה – "אני לא נושף לתוך פלסטיק" [ת/6].

פרשת ההגנה:

מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו וכן הוגש תמלול של הקלטה שביצע הנאשם באמצעות מכשיר הטלפון שלו בסיומה של חקירתו באת"ן ת"א ע"י השוטר ע.ת. מס' 2.  [סומן כנ/1].

על פי גרסת ההגנה השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

הנאשם חזר מבילוי במסעדה עם חברים. לטענתו לאחר שחנה את רכבו, "התנפלו" עליו לפתע השוטרים וכשהוא מחוץ לרכב דרשו ממנו רישיונות בצורה מזלזלת ואלימה.  לטענתו הציג בפניהם רישיון נהיגה, ובמקום החל מתפתח דין ודברים בין השוטרים לחברו. בשלב מסוים החלו כלשונו "דחיפות" והשוטרים אזקו אותו ואת חברו בידיהם והכניסו אותו לניידת, לבדו.

הנאשם מכחיש כי נסע במהירות או בפראות או כי עבר באור אדום. לטענתו בשלב זה ישב כ-45 דקות בתוך הניידת, שמע מבחוץ צעקות וחילופי דברים של השוטרים עם חברו.  בשלב מסוים בוצע חיפוש ברכב הנאשם בהסכמתו, אשר שלא העלה דבר.

לאחר כחצי שעה נוספת נאמר לו על ידי השוטרים כי הם לוקחים אותו לתחנת משטרה בחשד לתקיפת שוטרים.  לטענת הנאשם עד שלב זה, למרות שעברה כשעה וחצי לערך מזמן שנהג ברכב, אף אחד מהשוטרים לא שאל אותו דבר לגבי שכרות, ולא הציעו לו לעבור בדיקת נשיפה.

לאחר כשעתיים לערך הובא הנאשם לאת"ן ת"א, שם פגש בעד התביעה מס' 2. לגרסת הנאשם תוך כדי ישיבתו במסדרון על ספסל בתחנת המשטרה כשהוא ממתין לחקירה ושני השוטרים עד תביעה מס' 1 ועד תביעה מס' 2 ממלאים מסמכים ודוחות, יצא אליו עד תביעה מס' 2 ושאל אותו אם הוא מסכים לעשות בדיקת נשיפה והנאשם הסכים.

בשלב זה ערכו השוטרים לנאשם בתחנה בדיקת מאפיינים, אותה עבר הנאשם לטענתו בהצלחה.

סמוך לשעה 04:30 נכנס הנאשם לחקירה ע"י עד תביעה מס' 2, שם לדבריו הוסבר לו  לראשונה  ע"י ע.ת. 2 כי הוא חייב על פי חוק למסור בדיקת נשיפה וכי אם לא ימסור בדיקה ייחשב כשיכור וכן בהמשך גם יפסל לתקופה ארוכה.

לטענת הנאשם בשלב זה אמר לו ע.ת. מס' 2 כי עקב סירובו למסור בדיקת נשיפה, נפסל רישיון הנהיגה שלו פסילה מנהלית באופן מידי, וכן רכבו יושבת למשך 30 יום.

בשלב הזה אמר הנאשם לע.ת. מס' 2 כי הוא מבקש לעשות את הבדיקה מאחר ועד כה לא הבין כי אי ביצוע הבדיקה מפעיל חזקה כנגדו שהוא שיכור, וכן עד עכשיו לא רצה לשתף פעולה עם השוטרים שעצרו אותו, שכן עימם התפתח דין ודברים וכן ויכוח שנגרר עוד מזירת מעצרו.

הנאשם מציג לתמיכה בגרסתו זו כאמור, הקלטה בה נשמע בבירור לטענתו כי הוא מבקש מעד התביעה מס' 2 לעשות לו בדיקת נשיפה ומפציר בו מספר פעמים לעשות את הבדיקה, זאת לאחר שנשמע בהקלטה כי הוא אומר לשוטר כי הוא שומע לראשונה ממנו את משמעות הסירוב והתוצאות הנלוות לו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בראיות המאשימה, שמעתי את עדויות הצדדים וסיכומיהם, לא שוכנעתי כי הנאשם עבר עבירה של נהיגה בשכרות הנגזרת מכוח חזקת הסירוב הקבועה בסעיף 64.ד.(א) לפקודת התעבורה, כמיוחס לו בכתב האישום.

בנוסף נוכח התרשמותי מאמינות ומקצועיות השוטרים עדי התביעה 1, 3 ו-4, אשר טיפלו בנאשם עד להבאתו לחקירה באת"ן ת"א (כשעתיים לאחר הנהיגה) אינני יכול להתבסס על בדיקת המאפיינים שנערכה על ידם, ולפיכך לא שוכנעתי כי הנאשם עבר עבירות של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בקלות ראש או באור אדום.

ראשית, כשמדובר בעבירת שכרות מתוקף "חזקת הסירוב", יש לזכור כי מדובר בחזקה שבדין אשר מהווה חזקה הניתנת לסתירה.  לעניין זה הפנה הסנגור המכובד לעפ"ת (ת"א) 14852-05-10 גנריכויינברגר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים) [פורסם בנבו] (11/10/10) שם נקבע אכן כי:

" אשר למשמעות הסירוב, אכן סירוב ליתן דגימת רוק או דגימת דם מקים

חזקה שאיננה חזקה חלוטה אלא ניתנת לסתירה".

בנוסף בע"ח 41855-07-13 יעקב בן טולילה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] כב' השופט חאלד כבוב, מציין כי:

" אולם, החזקה היא חזקה עובדתית וניתנת לסתירה. לא יהיה נכון והוגן לומר כי כל אדם שמסרב להיבדק בדיקת שתן או בדיקת דם בהכרח נהג תחת השפעה. יכולים להיות הסברים כנים, אף אם נשמעים מעט מופרכים לעיתים לסירוב או הימנעות מבדיקה".

שנית, תנאי בסיסי להפעלת החזקה הוא הסבר מוקדם לנאשם לגבי מטרת הבדיקה, קבלת הסכמתו לה וכן הסבר של המשמעות המשפטית של הסירוב להבדק.

סעיף 64ב.(ב2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע כי:-

"שוטר הדורש מנוהג רכב, או ממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד".

על פי לשון החוק, כתנאי להפעלת החזקה יש חובה כי השוטר יסביר לחשוד באופן חד וברור בשפה המובנת לו את המשמעות המשפטית של הסירוב לביצוע בדיקת הנשיפה.

לעניין זה חלוקים הצדדים למעשה בנקודה אחת עיקרית והיא האם באיזה שהוא שלב באירוע שנמשך כשעתיים וחצי מרגע מעצרו של הנאשם במקום ועד לחקירתו ולשחרורו מתחנת המשטרה, הוסברה לנאשם משמעות הסירוב כהגדרתה בחוק.

על פי גרסת המאשימה סירב הנאשם לבדיקת נשיפה פעמיים. פעם אחת בפני השוטרים שעצרו אותו במקום, פעם שניה בפני בוחן התנועה באת"ן ת"א בעת שהובא בפניו כשעתיים אחרי שנעצר.

אשר לסירוב לכאורה בפני השוטרים, הרי לאחר שעיינתי בדו"ח הפעולה (ת/1) וכן בדו"ח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/2) שערך עד תביעה מס' 1, מצאתי כי ניתן להתרשם כי לא הוסברה כלל לנאשם משמעות הסירוב, או מטרת הבדיקה וכן לא תועדה הדרישה ממנו להסכים לבדיקה.

סעיף 8 לדו"ח פעולה (ת/2) – המועתק להלן – בו צריך השוטר לפרט את הדרישה מהחשוד להיבדק וכן את העובדה כי הסביר לנאשם את מטרת הבדיקה ואת המשמעות המשפטית של הסירוב, כלל לא מולא ע"י השוטר.  השוטר בעדותו מאשר כי: "הסעיף ריק, לא מילאתי כלום" (עמ' 4 שורה 31).

השוטר לא נתן בחקירה נגדית כל הסבר מדוע לא מילא את סעיף 8 בדו"ח וכן לא ידע לפרט בעדותו אם וכיצד הסביר לנאשם את מטרת הבדיקה, אם ביקש את הסכמתו וכן אם הסביר לנאשם את המשמעות המשפטית של סירובו לנשוף.

עד התביעה מס' 2, קיבל לידיו את הנאשם מהשוטרים וסיפר בעדותו כי השוטרים הביאו את הנאשם לאת"ן ת"א והשגיחו עליו  בפרוזדור, בעת שמילאו טפסים שונים.

בשעה 03:55 על פי זיכרון דברים שערך העד, דרש מהנאשם למסור בדיקת נשיפה ועל פי הסימון בזיכרון דברים ת/6, הנאשם סירב. סיבת הסירוב כפי שרשם השוטר מפי הנאשם הייתה "אני לא נושף אל תוך פלסטיק". הנאשם סירב לחתום על גבי הטופס.

בשעה 04:12 חקר עד התביעה מס' 2 את הנאשם תחת אזהרה בחשד לנהיגה בשכרות מכוח סירוב ונרשמה הודעתו המודפסת שהוגשה וסומנה ת/5.

עיון בת/5 מעלה כי בפתח החקירה לאחר אזהרת הנאשם ולאחר שהודיע השוטר לנאשם את מהות החשד נגדו ויידע אותו כנדרש בדבר זכות השתיקה וזכותו להיוועץ בעו"ד, לא חתם הנאשם בתחתית האזהרה במקום המיועד לחתימתו המאשרת כי הבין את החשד נגדו ואת תוכן האזהרה.  זאת ועוד, גם אזהרתו של הנאשם בפתח החקירה נוגעת לזכות השתיקה ולזכותו להיוועץ בעו"ד ואין בה מילה באשר לפירוט משמעות הסירוב, והחזקה העולה מהסירוב.

לא למותר לציין כי גם במקום המיועד לחתימת החשוד בתחתית העמוד הראשון של הודעתו רשם הנאשם, כנראה בכתב ידו את המילים "מוכן להיבדק".

הנאשם הציג דיסק הקלטה ותמליל, של דין ודברים בינו לבין השוטר ע.ת. מס' 2, שהקליט במכשיר הפלאפון בסיום חקירתו, (סומן נ/1). לדברי הנאשם ההקלטה נקטעה ע"י שיחת טלפון נכנסת ולכן נחלקת לשניים.  חלקה הראשון של ההקלטה משכו 06:33 דקות,  חלקה השני 14:33 דקות.

האזנתי להקלטה במלואה וקראתי את התמליל. מצאתי כי ניתן לקבוע חד משמעית כי במהלך השיחה עם ע.ת. מס' 2, לאחר כ-2 דקות מתחילת ההקלטה, הנאשם מבין לראשונה כי סירובו למסור בדיקת נשיפה מהווה עבירה על החוק וכן מבין כי רישיונו עומד להיפסל ל- 30 יום בפסילה מנהלית וכי רכבו יושבת ל- 30 יום.   בהמשך לכך  הנאשם חוזר ומבקש מספר רב של פעמים לבצע עכשיו את הבדיקה.   ע.ת. מס' 2 מסרב לכל בקשות הנאשם מבלי שנותן לכך סיבה.

הנאשם מציין כפי שנשמע גם באופן ברור בהקלטה כי עברה כרבע שעה בלבד מאז שביקש ע.ת. מס' 2 את הנשיפה וכי רק עתה לאחר ההסבר במהלך החקירה, הנאשם מבין את המשמעות והוא מבקש לנשוף ואולם למרות זאת השוטר לא מסכים.  בשיחה שמתפתחת, ע.ת. מס' 2 מתאר כי הוא מתפלא שהנאשם מסרב, זאת מאחר והנאשם טוען כי לא שתה כלום וכן נוכח התרשמותו מהתנהגותו של הנאשם בפניו. השוטר מציין כי שמע מהצד את הדין ודברים שהתנהל בין השוטרים האחרים עדי תביעה 1 ו-3 לבין הנאשם ולא רצה להתערב.

כך למשל מציין השוטר כי:  "שמעתי את הוויכוחים שלכם שם, הלוואי וכל שיכור היה מנהל רמה כזו של ויכוחים" (עמוד 4 שורה 22 לתמלול).

ע.ת. 2 מאשר כי כשניגש אל הנאשם בעת שהנאשם ישב במסדרון מחוץ לחדר החקירה, הנאשם הסכים לבדיקה. העד נשמע בהקלטה אומר בקולו את הדברים הבאים:     "אמרתי ואלה יופי, הוא מגיע, נותן את הנשיפה שלו … והולך הביתה, כי אני, אין,  הוא לא שיכור, נותן את הנשיפה והולך הביתה. ולכן הכנתי את המכשיר."  (עמוד 5 שורה 17 לתמלול).

עוד מציין השוטר כי:  "אני כל כך הייתי בטוח שאתה נותן שאיפה ומוציא אותם שקרנים".

בתגובה לכך אומר הנאשם את הדברים הבאים: "עכשיו אתה מבין למה? אתה מבין למה לא הסכמתי? בגלל שלא הסכמת להיות עד אמרתי וואלה אתה איתם" (עמוד 8 שורה 14-17 לתמלול).

בהמשך בשיחה ארוכה מסביר ע.ת. 2 לנאשם את המצב החוקי, ומשתף בניסיונו המקצועי ממקרים קודמים. לעניין זה יכולתי בהחלט להתרשם מע.ת. מס' 2 לחיוב.  האזנתי להקלטה במלואה, ואני קובע כי העד נהג בנאשם בהגינות ובאנושיות לכל אורך הדרך.  גם עדותו בביהמ"ש הייתה אמינה. עם זאת, אני סבור כי העד טעה בשיקול דעתו בכך שלא אפשר בנסיבות אלו לנאשם לבצע בדיקה.

להוכחת הסירוב ע"י הנאשם מתבססת המאשימה על טופס זכ"ד [ת/6] ובו מודפס נוסח מובנה וקבוע מראש המפרט את התנאים הקבועים בחוק בהתאם לסעיף 64ב.(ב2) לפקודת התעבורה, ומבקשת להסתמך על חתימתו ע"י הבוחן, הבאה לאשר כי הקריא לנאשם את האמור בטופס.

בתת"ע (ת"א) 20737/10 מדינת ישראל נ' קלריס רענן (פורסם בנבו) (30/12/10). קבע כב' הש' רענן בן יוסף לעניין הצורך בהסבר מפורט בדבר משמעות הסירוב את הדברים הבאים:

" עולה הצורך לוודא באופן שאינו משתמע לשתי הפנים, כי הנהג מבין היטב את אשר נדרש לבצע על ידי השוטרים, והשוטרים מנגד מסבירים ברורות את אשר נדרשים להסביר על פי הוראות החוק".

לעניין טופס זיכרון הדברים (ת/6), מדובר בטופס שהוא מסמך מובנה שבלוני, שבו מודפסים בטופס הסברי השוטר אשר נועדו למלא אחר הדרישה שבחוק להסבר לחשוד של משמעות הסירוב ובתחתית הטופס מקום לחתימת השוטר וחתימת החשוד.  כבר נאמר לא אחת כי הטפסים שבהם משתמשת המשטרה בידי שוטריה לתיעוד אלמנטים שונים של עבירת השכרות, כולל טופס הזכ"ד המפרט את הדרישה להיבדק ואת משמעות הסירוב ותוצאותיו, בהיותם מסמכים מובנים ושבלונים הערוכים מראש, יש לנקוט בהם הקפדה יתרה ולבדוק היטב את הרישום בהם ואת מילוים באופן מושלם על ידי השוטרים.

אני סבור כי יש לנקוט בזהירות רבה כאשר מבקשים לבסס הרשעה אך ורק על בסיס טופס מובנה כאמור כאשר סימון של V  או X          בודד במקום המיועד לכך בטופס, אמור להוות ראיה שמעבר לכל ספק סביר, לכך שהשוטר אכן הקריא והסביר לנאשם את הנוסח המורכב והארוך המופיע בטופס.

יש חשיבות רבה לבדיקת רישומי השוטר ולהקפדה על מילוי הטפסים, שכן אם מתגלות טעויות בתרשומות השוטר על גבי הטופס, כולל מחיקות, או סתירות, או אי הקפדה על מילוי מלא של הטופס, מי לידינו כף יתקע כי לא חלה טעות מהותית בטופס.

לעניין זה מצאתי כי בטופס ת/6 מחיקות וכן השוטר חתם במקום המיועד לחתימה על ידי החשוד וציין לצד זה כי החשוד מסרב לחתום.   השוטר בעדותו בביהמ"ש הסביר כי החל לחתום במקום האמור בטעות ובהמשך מחק את חתימתו וחתם בתחתית הטופס במקום המיועד לחתימת השוטר.

גם בפרשת קלריס רענן,  אמר השופט בן יוסף בצורה מפורשת כי:

"סבור אני כי לא ניתן להסתמך על סימון V בודד לשם הרשעת הנאשמת בפלילים".

סיכום:

לגופו של עניין, אני סבור כי השוטרים 1, 3 ו-4 לא נהגו בהתאם להוראות החוק כאשר לא הסבירו לנאשם את משמעות הסירוב ואף העבירו אותו לטיפול בוחן את"ן ת"א בחלוף כשעתיים ויותר מאז הנהיגה, דבר שאינו ראוי. חובה היה בנסיבות להביא את הנאשם לחקירתו באת"ן מוקדם יותר.

לאחר שהאזנתי להקלטה נ/1 אני סבור כי השוטר עד תביעה מס' 2 טעה בשיקול דעתו, במיוחד נוכח הנסיבות שבהם הובא בפניו הנאשם, לאחר שהתפתח דין ודברים בינו לבין השוטרים שעצרו אותו וטעותו בכך שלא אפשר לנאשם לבצע בדיקת נשיפה מיד כאשר הסכים לכך.

לאחר שהאזנתי להקלטה, להערכתי לא חלפו יותר מ-15 דקות מאז שנרשם זכ"ד בדבר סירוב (ת/6) ועד שהנאשם החל לבקש לבצע את הבדיקה. אדגיש שוב כי הנאשם חוזר ומבקש מספר רב של פעמים לבצע את הבדיקה וכי מדובר בפרק זמן של דקות בודדות בין הסירוב ועד להסכמה.

חילופי הדברים בין ע.ת. מס' 2 לנאשם הנשמעים בהקלטה, מראים כי הנאשם אכן לא הבין את המשמעות של הסירוב אשר לא הוסבר לו וסבר כי זכותו שלא לנשוף בדומה לזכות השתיקה הידועה במשפט הפלילי. מאחר והנאשם לא נחקר מעולם במשטרה ולא נחשד מעולם בעבירה של נהיגה בשכרות, אני מקבל את גרסתו כי לא היה ער ל"חזקת הסירוב" הקבועה בפקודת התעבורה. לראיה, מיד כשהבין הנאשם את המשמעות של הסירוב והתוצאות הנובעות ממנו, ביקש לבצע בדיקה.

בשולי הדברים אעיר כי ניתן לבסס הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות ובוודאי הרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, גם על סמך בדיקת מאפיינים לבדה.  יחד עם זאת, נוכח הכשלים הניכרים שמצאתי בעבודת השוטרים שטיפלו בנאשם בשטח (ע.ת. 1, 3 ו-4), העובדה כי מדובר בשוטרי סיור שעצרו את הנאשם ולא שוטרי תנועה, אשר גם על פי דבריהם בבימ"ש אינם מטפלים בעבירות מסוג זה, יחד עם העובדה כי בדיקת המאפיינים נערכה בחלוף יותר משעה מהנהיגה ורק אחרי שהנאשם נעצר ונכבל – התרשמתי כי יתכן והשוטרים שערכו את בדיקת המאפיינים טעו בהתרשמותם מהנאשם ומהתנהגותו.

5129371באותו אופן לא מצאתי כי הוכחו יסודות העבירה של נהיגה במהירות ובניגוד לאור אדום, ואני מוצא לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק גם מעבירה של נהיגה בקלות ראש שיוחסה לו בכתב האישום.

54678313

לאור האמור, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק, מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום,  יא' שבט תשע"ד , 12 ינואר 2014, במעמד ב"כ הצדדים               

5129371חתימה

54678313

אהרן האוזרמן 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה