סמכות שוטר תנועה להגיש כתבי אישום בתעבורה

הסמכות להגיש כתב אישום פלילי מוסדרת חוק סדר הדין הפלילי; שוטר תנועה מוסמך להגיש הזמנה לדין רק במספר מוגדר ותחום של עבירות. לעתים מוגשים הזמנות לדין לבתי המשפט לתעבורה תוך יצירת "פיצול מלאכותי" של אירוע אחד למספר אירועים, במקום שיידונו כמקשה אחת.

בכל מקרה בו קיבלתם דו"ח תנועה, או הוגש נגדכם כתב אישום בעבירת תעבורה מומלץ מאוד להסתייע בעורך-דין תעבורה. לאור המאפיינים הייחודיים של עבירות התעבורה, עדיף תמיד להיות מיוצגים בידי עורך-דין לתעבורה שזה תחום התמקצעותו.

עו"ד אדיר בנימיני ועו"ד ישראל דוידוב, ממשרד עורכי הדין לתעבורה "דוידוב-בנימיני ושות'", הם בעלי ניסיון רב בהליכים מסוג זה.

סמכות הגשת כתב אישום – המסגרת הנורמטיבית:

הסמכות להגיש כתב אישום פלילי מוסדרת חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 (להלן: החסד"פ).

על-פי סדרי הדין הפליליים הרגילים מתקיימת "הפרדת רשויות" בין הרשות החוקרת לרשות התובעת. סעיף 59 לחוק מסמיך את המשטרה לערוך חקירות. סעיף 60 לחוק מורה כי על המשטרה להעביר את חומר החקירה לתובע. בסעיף 12 לחוק נמנים אלה הכשירים לשמש כתובעים. על-פי סעיף 12(א)(2) נמנה גם שוטר בכללם של אלה, וזאת בתנאי שנתקיימו בו תנאי הכשירות שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר הפנים, והוא נתמנה להיות תובע בידי המפקח הכללי של המשטרה.

סעיף 62 לחוק מסמיך תובע להגיש כתב-אישום כאשר מחומר החקירה שהועבר אליו עולה כי הראיות מספיקות להעמיד אדם לדין, זולת אם הוא סבור שאין במשפט עניין לציבור. סעיף 67 לחוק קובע שהעמדה לדין נעשית בהגשת כתב-אישום על-ידי תובע לבית-המשפט [ראו פרשת רמי בקשי פסקה 6 לחוות דעת הרוב מפי כב' השופט (כתוארו אז) תאודור אור; הדגש אינו במקור – א.ב] .

בצדו של מנגנון זה, קיים בחוק מנגנון חריג המחיל סדרי דין מיוחדים להגשת כתבי-אישום בעבירות מסוימות, ובין השאר בנוגע לעבירות המוגדרות בחוק כ"עבירות קלות", כאמור בסעיף 239 לחסד"פ. מכוח סעיף זה הותקנה תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ז-1974 (להלן: "תקנות סדר הדין הפלילי").

בתקנה 38(א) נקבע כי בעבירה שסעיף 239 לחוק חל עליה, למעט עבירת קנס, רשאי שוטר למסור לאדם הזמנה למשפט אם היה לו יסוד סביר להניח כי הוא עבר עבירה כאמורה (הדגש אינו במקור – א.ב).

סעיף 228(א) לחסד"פ קובע כי עבירת קנס, שהיא עבירת תעבורה, תהיה "ברירת משפט", ויחולו עליה סעיפים 229ו- 230לחסד"פ. סעיפים אלה דנים בצורת תשלום הקנס ובדין שיחול כאשר מי שקיבל ברירה משפט מבקש להישפט.

סעיף 228(ב) לחסד"פ קובע: ו"היה לשוטר או למי שהוסמך כאמור בסעיף 222, יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירה של ברירת משפט, רשאי הוא למסור לו הודעת תשלום קנס; ההודעה תהיה בטופס שנקבע ויפורטו בה העבירה ושיעור הקנס שנקבע לה".

סעיף 29(א) לפקודת התעבורה הקובע: "היה לשוטר יסוד להניח כי אדם עבר עבירת קנס בנסיבות מחמירות, יודיע לו כי יוגש נגדו אישום ותמסר לו הזמנה למשפט לפי חוק הסדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965".

סעיף 29(ב) מגדיר את אותן "נסיבות מחמירות" וקובע כהאי לינשא: "לעניין סעיף זה – כפי שנקבעו בהוראות מאת ראש מחלקת תנועה של משטרת ישראל בהסכמת שר המשפטים ושר התחבורה ופורסמו ברשומות, בעיתון בוקר ובעיתון ערב".

רשימת העבירות בהן קיימת סמכות ליתן הזמנה לדין פורסמה ב"הוראות בדבר נסיבות מחמירות של עבירות קנס", אשר מפורסמת מעת לעת בילקוט הפרסומים, ע"י ראש מחלקת התנועה של משטרת ישראל, בהסכמת שר המשפטים ושר התחבורה, וזאת מכוח סמכותו לפי סעיף 29 לפקודת התעבורה.

בפרשת סביתאי מאגד נדונה סוגיה סמכותו של שוטר בהקשר זה, ונקבע באופן חד משמעי כי אין לשוטר (להבדיל מתובע) כל שיקול דעת והוא כפוף לתנאים המגבילים בסעיף 29: "בעבירות המוגדרות כ'ברירת קנס' אין סמכות לשוטר למסור לאדם הזמנה למשפט אלא אם מדובר ב'נסיבות מחמירות' כאמור לעיל, או כאשר הצו בדבר עבירות קנס מחריג את העבירה מהיותה עבירת קנס 'כאשר כתוצאה ממנה או בקשר עמה נגרמה תאונת-דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש'" .

בפסק הדין המנחה בעניינו של אורי גנור (פרשת גנור הראשונה), נקבע כי שיקול דעתו של תובע הינו שיקול דעת שלטוני ומכאן שעל הפעלתו של שיקול דעת זה חלות בצד הוראות חוק סדר הדין הפלילי גם "ההוראות הכלליות של המשפט המנהלי" .

רשות מנהלית רשאית לפעול אך ורק על פי הסמכויות שהעניק לה הדין ובמסגרתן. עקרון זה ידוע כ"עקרון חוקיות המינהל" או בלשון אחרת "עקרון החוקיות", הקובע כהגדרתו של כב' השופט פרופ' יצחק זמיר כי "אין סמכות לשום רשות מינהלית אלא אותה סמכות שהוענקה לה לפי חוק. זהו הכלל הבסיסי בדיני המינהל הציבורי: הוא משמש לביקורת החוקיות של כל החלטה מינהלית ללא יוצא מן הכלל" . הדברים ידועים ואין בכך כל רבותא. אחד מהיבטיו המרכזיים של עקרון חוקיות המנהל היא דוקטרינת ה- Ultra-Vires, הבוחנת את השאלה האם הרשות המנהלית חרגה מהמנדט שניתן על ידי המחוקק: "הדין מוליד את הסמכות ובהיעדר דין מסמיך משוללת פעולת הרשות סמכות ואין לה תוקף" .

מתוך שלושת המובנים של "חריגה מסמכות" אשר הוכרו בפסיקה, עסקינן כאן בסוג הראשון והיסודי ביותר, שהוא "חריגה מסמכות במובן הפונקציונאלי". סוג זה בא לידי ביטוי בחריגה ממסגרת הסעיף המסמיך, על דרך ביצוע פעולה שאותו סעיף בחוק, לא מסמיך לעשותה או שהפעולה בוצעה לא בכפוף לתנאים הקבועים בו . נפקות החריגה היא בדרך כלל בטלות הפעולה. בטלות מוחלטת (Null and Void), הינה פועל יוצא של חוסר סמכות.

כתב אישום הוא מעשה מנהלי שנערך והוגש לבית המשפט, ואם נעשה בידי האורגן של הרשות בחוסר סמכות, משמעות הדבר שהפעולה נעדרת כל תוקף משפטי.