פרשת רפאילוב – נהיגה בשכרות השפעת סמים

בפרשה זו, דן בית המשפט לתעבורה בחיפה בכתב אישום שייחס לנהג ביצוע של עבירת "נהיגה בשכרות", בניגוד לסעיפים 62 (3), יחד עם סעיפים 39א ו- 64ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). על פי הנטען, בתאריך 25/11/09 נהג הנאשם ברכב כשהוא שיכור, לאחר שעל פי דגימת שתן שניטלה ממנו נמצאו בגופו "קנביס (קטן מ-ng/ml15) בנזואיל אקגונין, תוצר חילוף חומרים של קוקאין (6329ng/ml), מורפין (ng/ml 2008), קודאין (ng/ml 118) ריכוז הקריאטינין (mg 85%)"

———————————————————————————————————————————————————————————————————————–

בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה

פ"ל 4320-06-11 מדינת ישראל נ' רפאילוב (אסיר)

בפני כב' השופט אינאס סלאמה, סגן נשיא 1/12/13

המאשימה מדינת ישראל

ע"י שלוחת תביעות תעבורה חיפה

נגד

הנאשם אמיל רפאילוב ת.ז. 017311796 (אסיר)

ע"י ב"כ עוה"ד תמיר עמר

הכרעת דין

בתיק זה, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

1. נגד הנאשם, מר אמיל רפאלוב (להלן: "הנאשם"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62 (3), יחד עם סעיפים 39א ו- 64ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"). על פי הנטען, בתאריך 25/11/09 נהג הנאשם ברכב כשהוא שיכור, לאחר שעל פי דגימת שתן שניטלה ממנו נמצאו בגופו "קנביס (קטן מ-ng/ml15) בנזואיל אקגונין, תוצר חילוף חומרים של קוקאין (6329ng/ml), מורפין (ng/ml 2008), קודאין (ng/ml 118) ריכוז הקריאטינין (mg 85%)".

2. הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, בעובדות כתב האישום, למעט בנהיגה. משכך, שמעתי מטעם התביעה את העדים שלהלן: רס"מ אלי כהן (להלן: "כהן"), רס"מ אילן אקסול (להלן: "אקסול"), רס"ב איתי חנו (להלן: "חנו"), רס"מ ניר שוקרון (להלן: "שוקרון"), רס"מ שמעון דהן (להלן: "דהן") וכן את ד"ר אשר גופר וד"ר אביטל גולדמן. בנוסף, הוגשו על ידי המאשימה ראיות שונות שנערכו על ידי העדים הנ"ל.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם.

דיון והכרעה

3. לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו ע"י בעלי הדין ונתתי דעתי לטיעוני באי כוחם, מצאתי לקבוע, כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר ועל כן יש לזכות את הנאשם מהעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום, מחמת הספק.

4. למעשה, טענת ההגנה העיקרית בתיק זה עניינה ב"קטיעת שרשרת" העברת דגימת השתן מאז שזו ניטלה מהנאשם ועד לבדיקתה במעבדה, "קטיעה" שלדידו של הסנגור, משמעותה אחת והיא זיכויו של הנאשם. בעיקר תוהה הסנגור כיצד דגימת שתן אשר נלקחה בכוסית הגיעה לד"ר גולדמן במבחנה. סתירה נוספת אליה מפנה הסנגור, היא טענת השוטר כהן כי הדגימה הוכנסה למעטפה משטרתית, בה בעת שד"ר גולדמן "הודתה כי הגיעה מבחנה ללא שקית". עוד נטען להבדלים בגרסאות לעניין סימון המבחנה עצמה (כהן העיד כי סימן את המבחנה בעוד ד"ר גופר ציין, תוך שהוא מראה את המבחנה, כי אין עליה פרטים); לספקות לעניין היותו של הארון בו אוחסנה הדגימה במשטרה נעול אם לאו (ספק שיכול להעלות חשש כי המבחנה הוחלפה בהיותו של הנאשם יעד מודיעיני, כלשונו של הסנגור); לטעויות במסמכים שערך כהן ולשוני במספרים של השקית בין עדותו של כהן לבין עדותו של ד"ר גופר. הסנגור גם טען לקיומן של סתירות בדברי השוטרים לעניין תגובת הנאשם.

5. אין חולק, כי על פי חוות דעתו של ד"ר אשר גופר, הרי שדגימת השתן שנבדקה על ידו הכילה ממצאים המעידים על "שימוש בקוקאין ועל חשיפה בקנאביס (חשיש מריחואנה)". ד"ר גופר מציין, כי כמות השתן המזערית שהגיעה למעבדה מנעה אפשרות לזיהוי מקור המורפין שנתגלה וכן מנעה אפשרות לאימות, זיהוי וכימות של מתדון (אדולן) שנוכחותו בשתן נקבעה בבדיקה ראשונית.

על בסיס חוות דעת זו, היה ותצליח המאשימה להוכיח כדבעי את שרשרת העברת הדגימה וכי אכן מדובר בדגימת שתן שניתנה על ידי הנאשם, הרי שלא יהיה מנוס מהרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו. דא עקא, שלטענת הסנגור נתגלו פגמים בשרשרת העברת הדגימה, באמיתות הדגימה עצמה ואף לקיומו של ספק לעניין האותנטיות שלה.

6. יש אפוא להתחקות אחר דגימת השתן מאז שזו ניתנה על ידי הנאשם ועד שנבדקה על ידי ד"ר גופר. בכגון דא, העיד כהן כי נכח יחד עם הנאשם וכי וידא כי לא ישתה ולא יאכל (הנאשם עישן, למרות שנדרש על ידי כהן לא לעשות כך), בטרם ניתנה הדגימה לכוסית ריקה אותה הכניס השוטר לשקית מוצגים שמספרה j0124723. דא עקא, שד"ר גופר בעדותו מציין, כי המבחנה שהגיעה למעבדה הייתה בתוך שקית משטרתית שמספר 012424723G. אף שלכאורה קיים דמיון רב בין שני המספרים הנ"ל, אלא שעדיין בשים לב להבדלים לעניין האותיות G ו- J ולעניין המספר עצמו, הרי שמדובר בספק שיש בו כדי לפעול לטובת הנאשם.

7. זאת ועוד, מעדותו של כהן עולה כי לאחר שניטלה הבדיקה מהנאשם, היא הונחה על ידו בתוך ארון שנמצא בחדרו. הוא לא זכר אם נעל את הארון, אם כי לטענתו אין מצב שהוא לא נעל אותו אף שלא ציין זאת. גם עובדה זו יש בה כדי לפעול לטובת הנאשם, שכן נוכח התרשמותי בתיק זה, לא ניתן לסמוך על דרך פעולה כללית של השוטר באשר לאחסנת מוצגים על ידו, ואם לא צוין במפורש בדו"ח כי נעל את הארון, הרי שעדיין מתקיים ספק בנקודה זו, ספק המעלה חשש כי הייתה גישה חופשית לארון במהלך כל סוף השבוע. ספק זה לא הופרך.

לא זו אף זו, השוטר כהן מציין כי את השקית הוא הניח במזכירות ומשם נלקחה. הוא לא ידע לציין ולתאר את תהליך לקיחת השקית, על ידי מי ואיזה ערובה יש בידיו להבטחת תקינות השרשרת. גם בסוגיה זו מתקיים ספק אשר פוגם בשרשרת העברת הדגימה.

8. נקודה נוספת עליה לא קיבלתי מענה, היא העובדה שכהן מעיד כי דגימת השתן הוכנסה לתוך כוסית ("כוסית שתן רגילה כמו בקופ"ח") וכך גם מצוין בת/2 (בקטעים המודפסים), אלא שבדו"ח הפעולה (ת/3) מדבר כהן על מבחנה וגם במסמכים שנערכו על ידי ד"ר גולדמן (ת/11) גם שם מדובר על מבחנה (יודגש, כי המבחנה עצמה הוצגה על ידי ד"ר גופר במהלך עדותו בפניי). משנדרש כהן להתייחס לנקודה זו ציין, "שלחתי מבחנה שזו כוסית קטנה, אני קורא לזה כוסית, הם קוראים לזה מבחנה". דא עקא, שמה שהוצג אינו "כוסית שתן רגילה. כמו בקופ"ח" וגם ד"ר גופר בעדותו מציין במפורש כי דגימות שתן מגיעות "לפעמים במבחנה לפעמים בכוסית לפעמים בשתי מבחנות". אי הבהירות הזאת, כיצד הפכה הכוסית למבחנה ועל ידי מי, יש בה גם היא כדי להוסיף נדבך נוסף לספק הקיים בתיק זה.

זאת ועוד, השוטר כהן העיד בבית המשפט כי סימן את המבחנה עצמה ("סימנתי אותה") אולם וכפי שד"ר גופר העיד והציג בפניי, על המבחנה שהגיעה למעבדה לא היה כל סימון. אם כך, הרי שהספק לעניין האותנטיות של הדגימה וקישורה לנאשם מתחזק ופועל לחובת התביעה.

9. בנסיבות אלה ושעה שלא ניתן לקשור בוודאות ומעל לכל ספק סביר בין תוצאות הבדיקה לבין הנאשם, הרי אין מנוס מלקבוע כי התביעה לא הרימה את הנטל המוטל עליה בכל הנוגע לעבירה של נהיגה בשכרות.

יוטעם, שאף לא ניתן בנסיבות תיק זה להרשיע בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, שכן על פי עדותו של כהן, עולה, כי הנאשם שיתף פעולה, הגיב לעניין וכי בדיקת המאפיינים הייתה תקינה. משמע, שלא הונחו בפניי ראיות חיצוניות שיעידו על היותו נתון תחת השפעת סמים.

10. בנסיבות אלה ובשים לב לאמור, מתייתר הצורך לדון ביתר עדויות השוטרים שהיו מעורבים בתיק זה, הגם שאין בעדויות אלה כדי לתרום להוכחת המיוחס לנאשם.

סוף דבר

11. העולה מכל האמור ולאחר שקילת מכלול הראיות שהובאו בתיק זה והתרשמותי מהעדים, ומשלא הצליחה המאשימה להפריך את כל הספקות שעלו כמצוין לעיל, אני קובע כי עובדות כתב האישום לא הוכחו כנדרש וכי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק וכך אני עושה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק הכרעת הדין.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ד , 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.