החלפת מותב בתיקי תעבורה

בתיקים הנהדונים בפני בתי המשפט לתעבורה, הכלל הוא ששופט שהחל לשמוע את המשפט, אמור לדון בו עד סופו; עלולים להתרחש מקרים בהם שופט תעבורה מתמנה להיות שופט שלום, ואז מועברים התיקים למותב אחר. במקרה שבו כבר החל המותב המקורי לשמוע את המשפט הוא אמור (ככלל) לשמוע אותו עד סופו, אלא אם הדבר נבצר ממנו או שהתקבל טענת פסולות. העברה כזאת אפשרית במקרה נוסף (במקרה שבו השופט שדן בתיק אמור לעבור לבית המשפט אחר), אך ורק, במצב בו ניתנה הסכמה על ידי שני הצדדים.

העיקרון ששופט בית המשפט שהחל לשמוע את התיק יידון בו עד סופו נקבע בסעיף 15 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), נלמדת גם מן ההלכה הנוהגת בפסקה בעניינו של פלוני בע"פ 1523/05 וכן בהוראות סעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ).

במצב שבו המותב המקורי סיים את מטלותיו השיפוטיות כשופט בית המשפט לתעבורה, אך הינו עדיין שופט מכהן באותה ערכאה (לעתים גם באותו מחוז שיפוט), המשל הדיון בתיק יעשה במקום מושבו החדש. העברת מותב תעשה רק במקרים בהם "נבצר ממנו" להמשיך בקיום הדיון.

סוגיית הנבצרות נדונה, בין השאר, בפסק הדין של בית המשפט השלום בנצרת (ת"א 5299/01) שם מציין כב' השופט א' בולוס, תוך הסתמכות על פסיקת העליון כי במצבים בהם "הדיון טרם הסתיים והדבר מחייב כי המותב הקודם ימשיך בדיון עד לסיומו כל זאת באם לא נבצר מאותו מותב מלעשות זאת. עניין הנבצרות נידון בפסיקה ונקבע כי סיום כהונה ומעבר לערכאה אחרת אינו מקים נבצרות ומניעות מהמשך הדיון" . כפי שמציין כב' השופט בוליס, הפרשנות למילה "נבצר" ניתנה על ידי בית המשפט העליון בין השאר בפרשת חיים בין (על"ע 11/86). כב' השופטת ש' נתניהו (תוך איזכור בין השאר של הוראות סעיף 233 לחסד"פ בו עסקינן) מציינת כי "הפרשנות צריכה להיעשות לגבי כל הוראה לגופה, על רקע החיקוק שאליה היא משתייכת, בשלמותו, אור מטרתה של ההוראה והבעיה שהיא באה לפתור ולאור הפתרון שהיא נותנת לבעיה ותוצאותיו". ככלל קובעת כב' השופטת נתניהו כי "הדיבור 'נבצר', לפי פרשנותו המילולית בשפה העברית, דומה הוא לדיבור "נמנע", והוא מצביע על גורם שמעבר לשליטתו של האדם שמדובר בו. כך ברור, ש"נבצר" מתייחס לסיבות פטירה, מחלה, היעדרות מהמדינה וכיוצא באלה[…] . יובהר כי הדברים נכתבו בקשר להעדרותו של חבר הרכב בית הדין של לשכת עורכי הדין, אולם הם יפים גם לעניינו.

בהקשר זה יש לציין את "כלל הגיליטינה", כפי שהוגדר בפסיקה, שקשורה בזיקה הדוקה להתקדמות לערכאת שיפוט גבוהה יותר; חשיבות רציפות הדיון בפני אותו שופט בבית המשפט לתעבורה, אמורה להבטיח קיומו של הליך משפטי בעל אחידות דיונית ובעל רצף דיוני, במסגרת יחידה דיונית העומדת על רגליה, מבלי להביא לקטיעת הליך שיפוטי בעל רצף דיוני פנימי.

ראוי להפנות גם לדבריה של כב' השופט ע' ארבל, בפסק הדין פלוני לעיל, כי מהוראות סעיף 233 לחסד"פ אנו למדים ש"הכלל הינו כי שופט שהחל במשפט פלילי ימשיך בו עד תומו" .

הסוגיה נדונה בהרחבה על ידי כב' השופטת טובה שטרסברג-כהן, בשיבתה כנציבת תלונות הציבור על שופטים, ובחוות הדעת הארוכה והמפורטת שנתנה בעניין, צוין, בין השאר, כי ככלל "הזכות לשבת בדין היא גם חובה לשבת בדין" , ועל כן, על השופט להימנע מהשתחררות בלתי ראויה מהדיון במשפט, העלולה לפגוע פגיעה של ממש בהליכי המשפט ובאמון הציבור תוך הכבדה שלא לצורך על המערכת השיפוטית . עוד צוין כי בשיטתנו המשפטית נודעת חשיבות רבה לכך, שההכרעה השיפוטית תבוסס על התרשמותו הבלתי-אמצעית של השופט היושב לדין מהחומר המובא לפניו, בין אם מדובר בעדויות ובמסמכים ובין אם מדובר בטענות משפטיות. זוהי גם ציפייתם הלגיטימית של הצדדים. כב' השופט שטרסברג-כהן ממשיכה ומדגישה כי הכללים הנוגעים להרכב שופטים חלים גם בנוגע לחילופי השופטים כאשר הם בהרכב של דן יחיד "שופט המתחיל לשבת לדין בעניין מסוים ראוי לו כי יסיים את הדיון ולא יעביר את שרביט ההכרעה לשופט אחר זולתו" . בחתימת הדברים בחוות הדעת נכתב לסיכום כי אין להעדיף שיקולי יעילות על פני שיקולי הצדק: "הכלל הוא כי דיונים המתקיימים בפני ערכאות שיפוטיות צריכים – בעיקרון – להתקיים בפני אותו מותב – בין אם מדובר בדן יחיד או בהרכב – אם וככל שהדבר ניתן. למרות שנקבעו לכלל זה חריגים, נראה כי, בעיקרו של דבר, אין להרחיבם ואין להפכם לכלל על-פיו מתנהלים משפטים כמעשה יום ביומו. בתחום זה, הכרוך בטבורו לכללי הצדק הטבעי, אין להעדיף שיקולי יעילות על-פני שיקולים של צדק (בג"צ 4057/00 ישקר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נה(3) 734), אף שלא בהכרח יביא הכלל לפגיעה ביעילות" .

לקבלת ייעוץ וטיפול משפטי בכל הנוגע לעבירות תעבורה, אנא פנו למשרד עורכי הדין לתעבורה "דוידוב-בנימיני ושות'" הממוקם במתחם הבורסה, שד' אבא-הלל סילבר 7 ("בית סילבר"), ברמת-גן.