פרשת זהרי – תאונה ואי מסירת פרטים

בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו דן בעניינה של נהגת שהואשמה כי נהגה בחוסר זהירות, נסעה לאחור מבלי לנקוט באמצעי זהירות ופגעה ברכב המעורב. כתוצאה מכך נחבלה ביתו של המעורב ורכבו ניזוק. על פי כתב האישום, הנאשמת לא מסרה פרטיה למעורב, ולא דיווחה על כך למשטרה.

הנאשמת הואשמה בנהיגה לאחור בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 145 (1) לתקנות התעבורה ביחד עם סע' 38 (2) לפקודת התעבורה. אי מסירת פרטים בניגוד לסע' 144 (א) (ד) לתקנות התעבורה + 38 (1) לפקודת התעבורה. אי מסירת הודעה למשטרה, עבירה על סע' 144 (א) (4) לתקנות התעבורה ביחד עם סע' 38 (1) לפקודת התעבורה.

———————————————————————————————————————————————————————————————————————–

בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו

ת"ד 1791-09-10 מדינת ישראל נ' זהרי

בפני כב' השופט שמואל מלמד

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמת

דליה זהרי

פסק דין

מצאתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

כנגד הנאשמת, הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 14.8.09 בשעה 13:30, נהגה הנאשמת ברח' קרן בסמוך למספר 6 בת"א. אותה עת חגר לבזרוב יעקב (להלן: "המעורב") את ביתו ברכבו לכיסא הבטיחות. הנאשמת נהגה בחוסר זהירות, נסעה לאחור מבלי לנקוט באמצעי זהירות ופגעה ברכב המעורב. כתוצאה מכך נחבלה ביתו של המעורב ורכבו ניזוק. הנאשמת לא מסרה פרטיה למעורב, ולא דיווחה על כך למשטרה.

הנאשמת הואשמה בנהיגה לאחור בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 145 (1) לתקנות התעבורה ביחד עם סע' 38 (2) לפקודת התעבורה. אי מסירת פרטים בניגוד לסע' 144 (א) (ד) לתקנות התעבורה + 38 (1) לפקודת התעבורה. אי מסירת הודעה למשטרה, עבירה על סע' 144 (א) (4) לתקנות התעבורה ביחד עם סע' 38 (1) לפקודת התעבורה.

הנאשמת כפרה בעצם קיומה של התאונה ונשמעו ראיות.

מטעם התביעה העידו:

1. המעורב – לדברי המעורב הוא הגיע למקום וחנה את רכבו. הלך להביא את ביתו מהגן, חזר מהגן והחל לחגור את ביתו לכיסא הבטיחות. המעורב לפתע ראה מהשמשה האחורית רכב נוסע במהירות גבוהה. המעורב צעק לנאשמת לעצור. לפתע, הוא שמע בום, ביתו נפלה באוטו, קיבלה מכה בפניה ובגב ובכתה. המעורב פתח את דלתה של הנאשמת ואמר לה: "איך את נוסעת". הנאשמת שאלה מה קרה? המעורב רץ לביתו שאותה עת החלה להקיא ולבכות. הנאשמת עלתה לרכבה ועזבה את המקום. הנאשמת ראתה אותו רושם את פרטיה.

בחקירה הנגדית, ציין המעורב כי רכב הנאשמת היה במרחק 30-50 מטר ממנו. לדבריו מסר הודעה כעבור יומיים, כיוון שטיפל בביתו. לדברי המעורב, האוטו זז חזק מאוד. עמ' 5 שורה 17 לפרוטוקול.

2. יצהרי סרעיה ערך לרכב תיקון, התקבלה חשבונית.

מטעם ההגנה העידו:

1. הנאשמת – לדבריה, יצאה מבית הספר כאשר באו עמה 2 מורות. הנאשמת יצאה באופן זהיר לנוכח העובדה כי מדובר בחניון של בית ספר שיש בו ילדים רבים. המעורב חנה במקום אסור. הוצגה תמונה של מקום החניה של הנאשמת לעומת מקום חניתו של המעורב.

לאחר שהנאשמת החלה לצאת עם רכבה, שמעה מישהו אומר: "רגע, רגע". הנאשמת עצרה רכבה, יצאה מתוכו וראתה בחור עומד וטען לעומתה כי היא פגעה בו בפגוש. הנאשמת אמרה לו שהיא כלל לא קרובה אליו. היא ראתה שרכבו אינו תקין. המעורב ביקש את פרטיה, הנאשמת טענה לעברו כי לא עשתה כלום והיא אינה מוכנה למסור פרטים. לדבריה אמרה לו להעלות לבית הספר לקחת פרטים.

2. אוריה ליברמן – מורה העובדת עם הנאשמת בבית הספר. נסעה עם הנאשמת ברכב. לדבריה הנאשמת נסעה רוורס, לפתע הן שמעו "רגע, רגע" הנאשמת עצרה ויצאה מהרכב לראות מה קרה. העדה שמעה חילופי דברים. הנאשמת חזרה וסיפרה שהמעורב טען שפגעה בפגוש בצורה רצינית. העדה העידה כי לא שמעה חבטה. העדה טענה כי לא ראתה ולא שמעה ילדה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

מדובר בתיק בו יש שתי גרסאות סותרות לגבי הנזק שנגרם לרכב וכן לגבי הימצאות ביתו של המעורב ברכב.

לנוכח כך, מצאתי לבדוק את הגיונם של הדברים בתיק זה על מנת להכריע בשאלת הפגיעה ברכב המעורב.

המעורב טען כי ביתו ישבה ברכב ונחבלה. לדבריו הוא היה במצב בו הוא חוגר את ביתו, תוך שהוא חוגר אותה ובטרם הספיק לחגור אותה, ראה את הנאשמת נוסעת אחורה ופוגעת ברכבו. ילדתו נפלה באוטו, קיבלה מכה בפנים ובגב והחלה לבכות (עמ' 3 שורה 18 לפרוטוקול), בהמשך ביתו הקיאה. המעורב היה בתחנת המשטרה יומיים לאחר התאונה ומסר הודעה לפיה בזמן שקשר את ביתו לכיסא הבטיחות, פגעה בו הנאשמת. בשאלות והתשובות הסביר המעורב כי ביתו נפגעה והקיאה בלילה אך לא נבדקה.

המעורב הגיע למשטרה בשנית ביום 6.10.09 כשבועיים לאחר האירוע וסיפר כי הביא תעודה רפואית, כיוון שביתו מתעוררת בלילות בגלל התאונה, זאת כיוון שגופה נזרק קדימה ואחורה. בתעודה הרפואית שהוגשה לבית המשפט, נרשם כי הילדה הייתה חגורה במתקן ריסון מאחורה. לילדה כאבים באזור הגב והצוואר. הילדה הקיאה פעם אחת לאחר התאונה, בלילות מתעוררת בבכי.

לגבי הפגיעה בילדה, יש סתירות רבות בגרסת המעורב. ראשית, לגבי החגירה של הילדה לכיסא הריסון. לפי הודעת המעורב, הוא טרם הצליח לחגור את הילדה, בעוד בתעודה הרפואית עולה כי הילדה הייתה חגורה.

מועד הגעתה למרפאה גם הוא נסתר בחקירתו. בבית המשפט טען "לא נכון. הלכתי באותו יום, הרופאה אמרה לי לבוא מהר, דחוף שאטפל בילדה". המעורב טען כי לא יכול להיות שהגיע למרפאה רק ביום 2.10.09 (עמ' 6 שורה 12 לפרוטוקול), בעוד על התעודה מוטבע התאריך 2.10.09.

המעורב טוען כי הגיע באותו יום למרפאה, בעוד בתעודה הרפואית התלונה היא כי בלילות מתעוררת בבכי, כלומר מדובר על תלונה מזה מספר לילות.

לגבי העובדה כי הילדה הקיאה, גם כאן לא היה דיוק. המעורב טען בעדותו כי הילדה הקיאה במקום. (עמ' 3 שורה 20). בהודעה במשטרה טען המעורב כי היא הקיאה בלילה (שורה 21 בהודעה הראשונה של המעורב מיום 16.9.09). בתעודה הרפואית בסיבת הפניה נרשם: "הקיאה פעם אחת לאחר התאונה". מכך יוצא כי הילדה הקיאה פעם אחת, אולם במועדים שציין המעורב יש שתי פעמים, ובכך יש סתירה מהותית להתרחשות האירועים.

לעניין קרות התאונה. הוצגו תמונות של המקום, תמונות אלו תואמות את השרטוט שערך המעורב ת/5. מתמונות אלו ניתן להבחין כי המרחק שבו חנה המעורב ומקום החניה של הנאשמת הוא מרחק 3 עד 4 חניות. הן המעורב והן הנאשמת ציינו את מקומות העמידה שלהם במקומות זהים ובכך היתה הסכמה בין הצדדים למקום החניות.

המעורב טען כי הנאשמת נסעה מרחק של 30-50 מטר לאחור (עמ' 4 שורה 10 לפרוטוקול). מהסתכלות בתמונות שהוגשו ומהשרטוט שהוגש, ניתן לקבוע כי נתון זה הוא אינו אפשרי והמרחק הוא הרבה יותר קטן, מרחק חניה של 4-3 חניות ניצבות אינו מגיע לאומדן של 30-50 מטר וניתן לראות גם בתמונות שלא מדובר במרחק כה רב.

לאור כל הקשיים בעדות המעורב, בחרתי שלא לקבל עדות זו ולהעדיף את גרסת ההגנה.

אני חייב לציין כי הנאשמת הייתה נסערת מהלך עדותה ולא יכולתי לקבל התרשמות נכונה לגבי כנות אמירתה. אולם עדת ההגנה, הגב' ליברמן, העידה בצורה כנה ועניינית, טענה כי לא הייתה פגיעה כלל כאשר היא יושבת ברכב. עדותה עשתה עלי רושם אמין ומצאתי כי ניתן לקבל אמירתה כאמרה סבירה, עניינית ומהימנה על קרות האירועים. העדה לא ניסתה לגונן על הנאשמת וסיפרה בבית המשפט את שארע.

לאור כל האמור, לאחר ששמעתי את העדויות שהובאו בפני, עיינתי בחומר שהוגש לבית המשפט, מצאתי לזכות את הנאשמת מכתב האישום וזאת מחמת הספק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

הדיון הקבוע ליום 17.4.12 – בטל.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

שמואל מלמד