פרשת רז – תאונת דרכים

בית המשפט לתעבורה בתל-אביב יפו זיכה נהגת שהוגש נגדה כתב אישום במעורבות בתאונת דרכים בה נחבלה המעורבת חבלות של ממש; התאונה אירעה כאשר הנהגה נהגה בהילוך אחורי, לצרכי חנית רכבה, ותוך כך לא איפשרה כביכול להולך רגל להשלים חציית הרחוב במעבר חצייה, פגעה בו וגרמה לו חבלות של ממש.

———————————————————————————————————————————————————————————————————————–

בבית משפט לתעבורה ת"א – יפו ת 015742/99

בפני: כב' השופט יצחק גרטי

בעניין: מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד עו"ד עוז המאשימה

נ ג ד

אסתי דובנוב רז

ע"י ב"כ עו"ד עו"ד מורג הנאשם

פסק דין

מזכה את הנאשמת מחמת הספק

ואלו נימוקי הזיכוי:

הנאשמת, הגב' אסתר רז (להלן: "הנאשמת"), הואשמה כי בתאריך 4.1.98 סמוך לשעה 18.10, נהגה בחוסר זהירות ברכב פרטי מסוג פולקסווגן מס' רישוי 37-888-88 (להלן: "הפרטית"), ברח' סוקולוב בהרצליה, בהילוך אחורי לצרכי חנית רכבה ותוך כך לא איפשרה להולך רגל להשלים חציית הרחוב במעבר חצייה, פגעה בו וגרמה לו חבלות של ממש כעבירות על תקנות 21(ג) ו- 67(א') לתקנות התעבורה, בהתיחס לסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה.

2. ב"כ הנאשמת הודה בעובדות א(1) +(2) וכפר ביתר עובדות כ"א בטענה, כי לא היה מגע בין הולך הרגל לבין רכב הנאשמת. להוכחת האישומים, המאשימה הביאה הראיות הבאות:

עדות סלומון ירוכימוביץ (להלן: "עת/1") נפגע התאונה אשר בחקירה ראשית הסביר כיצד חצה רח' סוקולוב מצפון לדרום במעבר חצייה, כאשר בדרכו מגיע לאי תנועה המפריד בין שני המסלולים ובטרם רדתו למסלול סוקולוב, הבא ממערב למזרח, הביט ימינה, וידא שאין רכב מתקרב מכיוון זה, ירד למעבר החצייה ובהליכה רגילה הגיע כמטר וחצי לפני סיום החציה ואז חש בחבטה ביד שמאל, הסתובב לשמאל ורכב פרטי שהתקרב אליו בהילוך אחורי, פגע ברגלו הימנית ונפל על הכביש. הוא הדגיש, כי לדברי הפתעת הנהגת-הנאשמת, על המצאותו במקום, הודיע לה כי מכוניתה פגעה בו ולכן התיישב על הכביש. תגובתה הייתה – "לא ראיתי אותך". בחקירה נגדית נותר איתן בעדותו כי נפגע על ידי רכב הנאשמת שנסע בהילוך אחורי תחילה ביד שמאל ואח"כ ברגל ימין וכתוצאה מכך נפל ונתגלה שבר בירך ימין. הוא הודה כי הכיר את מיכאל צ'רנומורדיק שעזר לו לקום ולא מסר פרטיו בהודעה שמסר בבית החולים אלא רק בהודעה השניה, בעקבות סגירת תיק החקירה ומאמציו לפתיחתו מחדש. שתי הודעותיו נ/1 ו- נ/2 הוגשו כמוצגי הנאשמת. הוא הסביר, כי לא מסר פרטי העד ב- נ/2 כיוון שלא נשאל על קיומו של עד, אך מסר פרטיו לבנו שהסיעו ממד"א לבית החולים עוד באותו ערב. הבן לא העדי כדי לתמוך בדברי אביו.

בחקירה נגדית הודה, כי היה בדרכו אל אישתו שישבה על ספסל שמיקומו – מימין למעבר החצייה הרלוונטי אך הכחיש כי חצה באלכסון וציין על ת/3 מיקום ישיבתה, מיקום הפרטית בעת הפגיעה בו ועצירתה על מעבר החצייה. עוד הסביר כי הבין היטב שאלת הנאשמת בשורה 16 ל- נ/2 ומה שלא הבין, הקהל סביבו הסביר לו. גם הסביר כי בין המכה הראשונה לשניה האוטו נסע מקסימום שני צעדים כאשר המכה הראשונה – במרפק יד שמאל מפינה שמאלית אחורית של המכונית ואז הסתובב שמאלה עם פניו אל הרכב הקרב וקיבל מכה בירך ימין ונפל עם הגב לכביש ורק עצירת הנהגת, עקב צעקות האנשים מנעה דריסתו.

עדות מיכאל צ'רנומורניק (להלן: "עת/2"), עד הראיה אשר ראה את ארוע התאונה והפגיעה בירך ימין של עת/1 ונפילתו לכביש, עזר לו לקום ולהכנס לרכב הנאשמת וכן הוכנסה גם אשת עת/1. הוא אישר הכרותם הכללית לנוכח תפקידו כיו"ר ארגון ותיקי מלחמת העולם השניה, בהרצליה, המקיים קשרים עם מועדון גיל הזהב בהרצליה, שעת/1 משמש בו יו"ר מועצת המועדון. בחקירה נגדית, פרט מיקומו בכ"א משלבי הארוע ואף אישר תוכן הודעתו והסקיצה שערך נ/3א' ו- נ/3ב'. להפתעת כולם אישר כי מסר שתי הודעות: בינואר 98' וב- 22.4.99 כאשר לא נמצאה בתיק החקירה הודעתו הראשונה, העד הכחיש הצורך במסירת פרטיו לעת/1, מאחר וקיימת הכרות קודמת ביניהם, ולעת/1 יש רשימת חברי המועדון לצורך השגת פרטיו המזהים.

עדות דר' מיכאל מרקושביץ (להלן: "עת/3"), באמצעותו הוגש תיקו הרפואי של עת/1, מוצג ת/5. לפי עדותו עת/1 טען כי נפגע בת.ד., נמצא שבר בצוואר ירך ימין מתחת לגולה הנכנסת לתוך האגן. העד לא ידע מה גרם לשבר וסמך על דברי עת/1 תוך שהוא מאשר, כי סטטיסטית, 80% מהמקרים נובעים מבריחת סידן המחלישה עמידות העצם לכל מכה קלה, כולל נפילה או התקלות קלה.

מוצג ת/1 – הודעת הנאשמת מ- 5.1.98 בה הודתה כי הבחינה בהולך הרגל שחצה באלכסון בעת שהתכוונה לנסוע רוורס ואז בלי שום סיבה, נפל והתיישב על הכביש; הביאה אותו למד"א ביחד עם אשתו ובערב גם התקשרה לברר מצבו. למרות העדר מפגש בין רכבה להולך הרגל, מסרה לבנו, שהגיע למד"א, את כל פרטיה כולל פוליסת בטוח.

מוצג ת/2 – הודעת הנאשמת מ- 25.5.98 שם חזרה על עיקר טענותיה במוצג ת/1 אלא שהפעם הסבירה צעד מסירת פרטיה לבן של עת/1, כעדת ראיה. גם הפעם הכחישה כל מגע בין רכבה לבין הולך הרגל.

מוצג ת/3 – תרשים מקום התאונה עם כיווני התנועה של המעורבים על פי הודעותיהם.

מוצג ת/4 – אישור זימון הרופא – לא רלוונטי.

מוצג ת/5 – התיק הרפואי של עת/1, הכולל סיכום מחלה בחתימת עת/3.

הנאשמת בחרה למסור גירסתה תחת אזהרה ובחקירה ראשית, חזרה על עקרי תוכן הודעותיה ובמיוחד: אופן חציית עת/1 את סוקולוב, נפילתו ללא קשר לרכבה. העדר מעבר חצייה במקום החציה. היא חזרה והדגישה כי לא הספיקה אפילו לנסוע 10 ס"מ כאשר הבחינה בעת/1 יושב על הכביש במרחק 2 מ' מאחורי רכבה. בחקירה נגדית הודתה בכוונתה לנסוע בהילוך אחורי לצורך חניה וכן בתוכן ת/1 ו- ת/2 – כדברים שזכרה במועד מסירתן.

מטעמה של הנאשמת, הוגשו המוצגים:

נ/1 – הודעת עת/1 מתאריך 1.6.99.

נ/2 – הודעת עת/1 מתאריך 16.1.98 בבית החולים, המהווה הודעה ראשונה מפי עת/1.

נ/3 – הודעת עת/2 מתאריך 22.4.99, כולל תרשים.נ

נ/4 – תמונה/צילום רכב הנאשמת.

3. ב"כ המאשימה ביקשה ליתן אמון בעדיה ובמוצגיה ולהעדיפם על פי עדות הנאשמת ולהרשיע בהתאם את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה.

ב"כ הנאשמת ביקש לזכות הנאשמת כאשר הוא טוען לחוסר אמינותם של עדי התביעה 1 ו- 2 מפאת "הענין" שיש לעת/1 בתוצאות הדיון והופעתו המפתיע של עת/2, שהודעתו הראשונה לא נמצאה בחומר החקירה ולא הוכח כלל שנתנה הודעה כזו בתרשומת כלשהי בתיק החקירה.

ב"כ הצדדים מציגים לפני סתירות בדברי עדויות הצד השני כדי לבסס חוסר אמינותו, תוך ציטוט מפרוטוקול בית המשפט ומהודעותיהם בהתאם.

4. לאחר שמיעת העדים, התרשמתי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, לנוכח טענות סיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן:

א. מקום האירוע – רח' סוקולוב בהרצליה, במסלול ממערב למזרח, בואך לצומת עם רח' אחד העם; רח' סוקולוב הינו דו מסלולי כאשר אי תנועה בנוי מפריד בין המסלולים. כ- 8-10 מ' לפני קו הצומת עם רח' אחד העם, קיים מעבר חצייה ברח' סוקולוב החוצה שני המסלולים; רוחב המסלול בו נסעה הנאשמת הינו כ- 7.5 מ' על פי קנה המידה של ת/3. הנתונים האוביקטיביים הוצגו ב- ת/3.

ב. נתוני רכב הנאשמת – לפי נ/4 מדובר ברכב פרטי קבריאולט בעל שתי דלתות בלבד, בעל מראות חיצוניות מכל צד ומראה פנימית יחידה. מטבעו רכב כזה הינו בעל שדה ראיה מוגבל לנהג לגבי המתרחש מאחורי רכבו שכן החלון האחורי מוקטן מחלון ברכב בעל גג קבוע וחסרים חלונות המשולש הקטנים המשלימים שדה הראיה לאחור ולצד, מעבר לחלונות הצד הקיימים.

ג. אופן ביצוע חניה לאחור ברכב הנאשמת – הדרך המקובלת לביצוע חניה לאחור ליד מדרכה מימין, מחייב נגישות באלכסון משמאל לימין בהילוך אחורי. דרך נהיגה זו מצמצמת שדה הראיה של הנהג לעבר המצוי מאחוריו מצד שמאל של רכבו באופן שסיבוב הראש ימינה לאחור, אינו נותן לו שדה ראיה מלא סביב הפגוש האחורי של רכבו. אפילו אם הנאשמת הביטה אל המראה החיצונית שמאלית בטרם שינתה כיוון רכבה לעבר צד ימין בהילוך אחורי, לא היה באפשרותה להבחין במצוי מאחוריה בצד שמאל בשטח הקרוב לדופן שמאלית של מכוניתה ובפועל ניתן לסכם כי נסיעת הנאשמת לאחור, לא אפשרה לה, בו זמנית, שדה ראיה מוחלט לכל המצוי בכיוון נסיעתה.

ד. מקום החניה אליו פנתה הנאשמת – במוצג ת/1 ו- ת/2, הודעות הנאשמת לא מצאתי כל התייחסות למיקום המיוחד של מקום החניה. אם מקום זה היה סמוך לפני מעבר החציה, כיוון הגעתה למקום, הרי מקום עצירתה היה ממש על מעבר החצייה ומשם בנסיעה לאחור. מאידך, אם מקום החניה הפנוי היה הרבה לפני מעבר החצייה הנצפה ב- ת/3, לא הייתה כל סיבה לנאשמת להמצא על מעבר החצייה, בכל שלב של הנסיעה לאחור. גם נ/3(ב), הסקיצה שערך עת/2 במעמד מסירת הודעתו נ/3(א), אינה יכולה ליתן תמונה ברורה ומוחלטת לגבי מקום החניה האמור. על פי נ/3 (א), הנאשמת הגיעה לפינת הרחובות סוקולוב-אחד העם ומשם החלה לנסוע בהילוך אחורי במקביל לאבני המדרכה לעבר מעבר החצייה, מצב אוביקטיבי בלתי מתקבל על הדעת.

מכאן, אין בפי עדי המאשימה לציין מיקום החניה, אליה התכוונה הנאשמת להגיע ואיש מהם, לרבות עת/1, לא ציין זאת על ת/3. גם הנאשמת עצמה לא נשאלה במסגרת חקירה נגדית לגבי מיקום החניה וכל שלמדתי מפיה היתה האמרה בחקירה ראשית עמ' 25 לפרוטוקול שורה 10:

"מעבר החצייה היה לפני הרכב שלי כ- 4 מטר".

וממשפט זה אני מסיק כי מקום החניה היה מרוחק ממעבר החציה ולפניו, כיוון נסיעת הנאשמת, לפחות כ- 6 מטר, מיקום שלכל הדעות לא חייב המצאות רכב הנאשמת על מעבר החצייה, בכל שלב של עצירתה, בטרם המעבר להילוך אחורי, של ידית ההילוכים האוטומטיים ברכבה.

ה. אופן הפגיעה בהולך הרגל – גירסת המאשימה הנה כי רכב הנאשמת פגע ביד שמאל של עת/1 ולאחר שהאחרון סב ופנה שמאלה לעבר הרכב, הרכב המשיך בנסיעתו ופגע ברגל ימין. לא השכלתי להבין מפי עת/1, איזה חלק של רכב הנאשמת פגע בידו השמאלית ואיזה חלק ברגלו הימנית. יתרה על כך, גם לא יכולתי לקבל מפי עת/1 תמונה ברורה באיזו צורה רכב הנאשמת התקדם לעברו – בקו ישר או באלכסון. אם אניח לטובת המאשימה כי יד שמאל קיבלה מכה מפינת דופן שמאלית אחורית של הרכב, כיצד עת/1 הסתובב לעבר רכבה – סביב צירו שמאלה ולא היה כל מגע בינו לבין דופן הפרטית בשלב זה. גם עדות עת/1 כי רכב הנאשמת עצר אחרי הפגיעה ביד ואח"כ שוב נסע "שני צעדים" ופגע ברגל ימין, אינו מסביר לי עדיין איזה חלק של הרכב פגע ברגלו של עת/1.

אומנם, עת/1 טען בחקירה נגדית כי נפל לאחור על הגב, אך הדברים לא תואמים חוות דעת הרפואית ת/5, שם התלונן על מכה בפלג הגוף הימני, ללא ציון הנפילה או אופן הנפילה ויתרה על כך, לא נמצאה בגופו כל המטומה היכולה להעיד כי עצם זר פגע בו והפילו ארצה. יתרה על כך, במוצג נ/1(א) שורה 15, עת/1 אומר מפורשות כי "… עפתי אחורה והתיישבתי על הכביש".

מכאן, מערכת ראיות המאשימה לוקה בחסר, שכן המערך העובדתי שהציגה לפני, אינו מאפשר לי לקבוע, מעל לכל ספק סביר, נקודות המגע בין עת/1, לבין רכב הנאשמת. אפילו פגיעה קלה, היתה חייבת להשאיר סימן כלשהו של לחץ על העצם או שפשוף או אחר, המתחייב גם מגיל עת/1 ומצבו הפיזיולוגי.

ראוי להדגיש, כי גם בפני עת/2, לא היה תיאור של נקודות האימפקט האמורות, אלא שכפי שאפרט להלן, עדותו עוררה בלבי ספקות עד כדי לשלול כל אמינות בדבריו.

ו. עדות עת/2 – מפיו למדתי כי מסר הודעה ראשונה סמוך לאחר האירוע; הודעה זו לפי הצהרת ב"כ המאשימה לא נמצאה בתיק החקירה אלא שלא הוצגה כל ראיה הבאה להוכיח עצם מסירתה, כטענת העד.

להודעתו השניה מ- 22.4.99 מוצג נ/3(א), צורפה סקיצה שערך עד זה, מוצג נ/3(ב), לציון מקום האירוע יחסית לאופן חצייתו הוא, את רח' אחד העם.

עדות עד זה לא עוררה בלבי כל אמון בדבריו, כיוון שהתרשמתי כי כידידו ומכרו הטוב של עת/1, הוא עושה כמיטב יכולתו לעזור לו לביסוס תביעתו האזרחית. מצאתי בדבריו סתירות ותמיהות מהותיות, שלא זכו להסבר ולדוגמא בלבד:

(1) בעדותו בח.ר. הוא מספר כי הגיע ממזרח למערב במדרכה השמאלית של רח' סוקולוב, מול כיוון הגעת הנאשמת ועוד בטרם ירד למעבר החצייה של אחד העם, כבר ראה את כל מקרה הפגיעות ב- עת/1.

בהודעתו נ/3(א) שורות 2 ואילך מתאר אופן הליכתו: "… ברח' סוקולוב, מצפון לדרום על המדרכה השמאלית". כיווני התנועה שלו ושל מכונית הנאשמת התבלבלו אצל עת/2.

(2) בהודעתו נ/3(א) שורה 14 מתאר תוצאות הפגיעה הראשונה בעת/1 ואומר: "… ליתר דיוק התישב על הכביש".

בח.ר. בבית המשפט, רישא עמ' 14 לפרוטוקול, הוא מעיד כי רק המכה בירך ימין גרמה לנפילת עת/1.

(3) בח.ר. עמ' 14 שורה 15 ואילך, העד מתאר מצב לפיו רכב הנאשמת יוצא בהילוך אחורי, מרח' אחד העם לעבר רח' סוקולוב לכיוון מערבה. דבריו אלו לא מצאו תימוכין בהודעה נ/3(א) ואף לא בסקיצה שערך ביחד עם מסירתה, מוצג נ/3(ב).

(4) בח.ר. עת/2 מעיד כי ראה את נפילת עת/1 כאשר היה כבר בעיצומה של חציתו את רח' אחד העם ובמרחק 7 מטר ממקום הארוע, לפי נ/3(א).

אם אתייחס למוצג ת/3, ברור כי בעת המצאות עת/2 על מעבר החצייה של אחד העם, הוא היה לפחות במרחק כ- 10 מטר ממעבר החציה של סוקולוב ואם נכונה הסקיצה ב-נ/3(ב) מיקומו היה 15 מטר לפחות מזירת הארוע, על פי טענתו.

(5) עת/2 מעיד על ארועים שארעו מאחורי רכב הנאשמת. בשים לב לנתוני הרכב כנצפים ב- נ/4, גובה הרכב, המרחק בין הרכב לבין עת/2 במועד הרלוונטי, ספק רב אם היה ביכולתו להבחין בפגיעה ביד שמאל וברגל ימין ובעצם הנפילה (הישיבה) של עת/1 מאחורי מכונית הנאשמת: התרשמותי הנה כי פרטים אלו באו לידיעתו לאחר מעשה, בתאום לדברי עת/1.

(6) לפי הודעתו ת/3(א) שורה 19, עת/2 מסר לסלומון, הנפגע-עת/1, את פרטיו. בעדותו בחקירה נגדית ברישא עמ' 17 לפרוטוקול העד אומר:

"לא הייתי צריך לתת את הפרטים שלי לסלומון כי יש לו רשימה… וביניהם גם שמי".

(7) בעמ' 16 לפרוטוקול שורות 24 ואילך, עת/2 מדגיש כי אשת עת/1 נכנסה לרכב הנאשמת "… בדלת אחורית ימנית" ובהמשך "למכונית היו 4 דלתות…"

עיון ב- נ/4 מלמד כי ברכב הנאשמת אין ארבע דלתות כניסה אלא רק 2; סתירה זו מעידה על ליקוי רציני בכושר ההבחנה של עת/2 עד כדי חוסר אפשרות לקבל דבריו כאמינים, גם לגבי יתר הענינים הרלוונטיים, לרבות נקודות האימפקט בין עת/1 לבין רכב הנאשמת, אופן ומקום חציית המעורב – עת/1 – את רח' סוקולוב.

די בדוגמאות המובאות לעיל, כדי לבסס אצלי הספק בדברי עדות עד זה, אשר בניגוד לטענת ב"כ המאשימה, הרושם שקיבלתי ממנו הינו של "עד מעונין".

אין לי ספק כי לו המאשימה סמכה על עת/2, כתב האישום היה מפרט נסיעתה לאחור של הנאשמת, מרח' אחד העם לתוך רחוב סוקולוב, כפי תיאור העד בחקירה ראשית והיעדר תיאור זה בכתב האישום, מבסס התרשמותי כי אין לסמוך על עדותו ואין ליתן בו אמון ולהתייחס אליו כאל עד אובייקטיבי, כפי שהמאשימה מנסה להציגו.

ז. עדות עת/1 – עדותו הינה עדות של עד "מעונין" באופן קיצוני, שכן על פי הראיות למדתי כי לאחר שתיק החקירה נשוא הדיון, נסגר, הוגשה ביוזמתו השגה שכתוצאה ממנה, נפתח התיק מחדש, נערכו חקירות נוספות והוגש האישום הנוכחי.

עת/1 מסר שתי הודעות: הודעה ראשונה – נ/2 מתאריך 16.1.98 אשר הוגשה לצורך מהימנותו בנושא הבנת השפה העברית והודעה שניה – נ/1 על שני חלקיה מ- 16.1.99 ואולם בין עדותו ל- נ/2 קיימות סתירות ולדוגמא:

(1) ב- נ/1(א) שורה 15 העד אומר:

"… עפתי אחורה והתיישבתי על הכביש".

בח.נ. בעמ' 12 לפרוטוקול שורה 25, העד סותר הודעתו ואומר: אני נפלתי מאחורי המכונית … הגב על הכביש", דהיינו נשכב על הגב.

סתירה זו אינה פוגמת רק באמינות העד אלא ניתן ללמוד ממנה על נסיונו של עת/1 "להאדיר" את הארוע בניגוד לתאוריו הקודמים.

(2) בהודעה נ/1(ב) שורה 7, אומר העד כי בטרם המכה השניה, כאשר הסתובב, היה ממש צמוד לחלק האחורי של רכב הנאשמת.

בח.נ. בעמ' 12 לפרוטוקול שורה 5 ואילך אומר העד "… והיא נסעה עוד שני צעדים ואני קיבלתי מכה בירך ימין ונפלתי", ובהמשך בשורה 7: "… אני ראיתי שהאוטו עומד ונוסע אחורנית ונותן מכה נוספת", ברור כי להבדיל מהודעתו נ/1 שוב "האדיר" הארוע כאשר הוא מדגיש כי הרכב עצר במכה הראשונה ושוב החל בנסיעה לקראת המכה השניה, כאשר לא היה צמוד לחלק אחורי של הרכב.

(3) ב- נ/1(א) שורה 16, עת/1 מסביר כי לאחר נפילתו שמע צעקות מסביב שגרמו לנאשמת לעצור רכבה. לא מצאתי בחקירה הראשית של עד תביעה 1 כל התייחסות לסיטואציה זו.

(4) עת/1 לא איזכר ב- נ/1 כל חילופי דברים בינו לבין הנאשמת ואילו בח.ר. לפני, העיד על דברים שאמרה או ציינה הנאשמת ולעומתם דברים שהוא אמר לה, דברים שהיו חייבים לבוא לביטוי במסגרת חלקה הסיפורי של נ/1.

הביטויים שיצאו מפיו כאילו נאמרו על ידו ועל ידי הנאשמת, על פי עדותו בח.ר., נועדו אף הם "להאדיר" אשמת הנאשמת לארוע ולבסס האישומים.

(5) בח.ר. עמ' 8 לפרוטוקול שורה 11, עת/1 מכחיש הכרות מוקדמת עם עת/2.

הדברים נוגדים את דבריו ב- נ/1(ב') סיפא, שם סופר כי מסר פרטיו לבנו, פרטים שעת/2 הכחיש מסירתם לעת/1, עקב ההכרות המוקדמת ביניהם בתוקף תפקידם.

(6) עת/1 אינו דובר עברית ואף אינו מבין היטב את המדובר אליו. כך התרשמתי מעדותו לפני, אשר הצריכה מעורבותו של מתורגמן מקצועי. במעמדו זה ספק רב אם יכל היה להשתמש במונח "מאיפה צצת"? הנזכר בהודעתו הראשונה נ/2, אשר הוגשה למטרה זו בלבד והרושם שקיבלתי ממנו בענין זה היה, כי בטרם מסירת אותה הודעה בבית חולים בתאריך 16.1.98, מישהו "שתל" בו דברים ואמרות שלא היו בתודעתו במועד הרלוונטי ונסיונו להסביר קיומם כאילו אנשים שהתקהלו הסבירו לו – אינו מקובל עלי.

די במובאות לעיל, על מנת להגיע למסקנה כי אין לסמוך על עדות

עת/1 "המעונין" מהותית בתוצאות הדיון לפני – במיוחד בהרשעת הנ' בעבירות המיוחסות לה לצורך ביסוס תביעתו האזרחית ולמטרה זו

"מאדיר" אשמתה תוך עדות על עובדות שלא התקיימו כלל.ב

יש בדוגמאות האמורות לעיל, כדי למנוע ממני מתן אימון בעדותו.

ח. אמינות הנאשמת – גם הנאשמת מסרה שתי הודעות בקשר למקרה, מוצגים: ת/1 מ- 5.1.98 ו- ת/2 מ- 25.5.99; בשתי הודעותיה חזרה על גירסתה לפיה לא היה כל מגע בין רכבה לבין עת/1, שכן כלל לא נסעה לאחור ועוד בהיותה במצב של עצירה, הבחינה בעת/1 חוצה את רח' סוקולב באלכסון שלא במעבר החצייה, במסלול שהיה אמור להובילו אל מקום הספסל עליו ישבה אישתו, לפי עדותו לפני.

הודעותיה לא נסתרו בעדותה בח.ר. וכל נסיונות ב"כ המאשימה ליצור סתירות מהותיות בינן לבי תשובותיה בח.נ., לא העלו פרי והיא נותרה איתנה בעדותה כי לא פגעה בעת/1 והבחינה בנפילתו, כאשר היה במרחק 2 מטר מאחורי רכבה. העובדה שמסרה פרטיה, כולל פוליסת הבטוח לבנו של עת/1, בתורת "עד" לאירוע הנפילה, אינה מהווה מעין "הודיה" או "הודאה" מצידה כי גרמה לאותה נפילה. הסברה כי כך חונכה לעשות בכל מקרה של נוכחות בתאונה כעדה לארוע, הניח את דעתי.

מכאן, מאחר והודעותיה של הנאשמת לא נסתרו במסגרת עדותה בח.נ. כפי שלא נסתרה גם עדותה בח.ר., יש בראיותיה כדי לעורר יותר מספק סתם בראיות המאשימה; הנ' עשתה עלי רושם של דוברת אמת אשר העידה , בכל מועד רלונטי על גירסה עובדתית יחידה.

ט. בעימות בין גירסאות הצדדים, גירסת הנאשמת אינה משוללת כל הגיון או סבירות ובשים לב לעובדה שאני מאמין לעדות הנאשמת, גירסתה עדיפה בעיני על פני גירסת המאשימה.

5. סוף דבר – על סמך האמור לעיל, המאשימה לא הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, כי הנאשמת נהגה בחוסר זהירות לאחור ופגעה בעת/1 בעיצומה של החציה במעבר חציה ולפיכך, מזכה אותה, זיכוי מחמת הספק, מעבירות של תקנות 21(ג) ו- 67(א) לחוק התעבורה.

6. במטרה לחסוך מזמנו השיפוטי של בית משפט ומזמנם של ב"כ הצדדים, המזכירות תשלח לב"כ הצדדים בדואר רשום, העתק מפסק הדין והמועד של 1.8.01 שנועד למתן פסק דין בנוכחות – בטל בזה.

ניתן היום בלשכתי 5.7.01 בהעדר הצדדים.

גרטי יצחק – שופט