פרשת טמסוט – נהיגה תחת השפעת סם מסוכן

בית המשפט השלום לתעבורה בירושלים הורה לזכות נאשם שכנגדו הוגש כתב אישום בגין "נהיגה בשכרות" (נתון תחת השפעת סם מסוכן) בניגוד לסעיף 62(3) 64ב(א)(3) וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה. כל זאת על רקע פגם שנפל באופן ניסוח עובדות כתב האישום וכן מהסיבה כי לא הוסברו לנהג כדבעי השלכות סירובו לתת בדיקה. נקבע בין השאר כי הנהג למעשה לא סירב להיבדק וזאת משום שלא קיבל הסבר מספק לענין ההשלכות המשפטיות לסירובו ליתן דגימה לשם בדיקת מצב שכרותו (היותו נתון תחת השפעת סם מסוכן).

———————————————————————————————————————————————————————————————————————–

בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים

תת"ע 6846-03-12 מדינת ישראל נ' טמסוט

בפני כב' השופטת מרים קסלסי

בעניין:

המאשימה: מדינת ישראל

נגד

הנאשם: אורן טמסוט

ע"י ב"כ עוה"ד יוני שניאור ואח'

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק, בשל פגם מהותי שנפל בניסוח עובדות כתב האישום וכן מהסיבה כי לא הוסברו לנאשם כדבעי השלכות סירובו לתת בדיקת שתן, הכל כמפורט להלן.

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה אחרת מזו שכוונה לה ראיות המאשימה

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (ת/1) שנוסח בהאי לישנא: "נהגתה ברכב הנ"ל בהיותך שיכור בכך שהייתה (כך במקור-מ.ק.) נתון תחת השפעת סם מסוכן בניגוד לסעיף 62(3) 64ב(א)(3) וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה", בעוד שכתב האישום אליו התכוונה המאשימה היה צריך להיות מנוסח כך: "נהגת בהיותך שיכור בכך שסירבת לתת דגימה של שתן לפי דרישת שוטר…" – זאת אומרת, יסוד הסירוב המקפל בתוכו גם את הוכחת הסבר הדרישה להיבדק והשלכותיה המשפטיות הוא העילה להעמדתו לדין של הנאשם בעבירת הנהיגה בשכרות ולא ראיה מדעית או אחרת המוכיחה את נהיגתו תחת השפעת סמים.

2. אין מחלוקת כי לא הוגשה כל ראיה המוכיחה באופן פוזיטיבי את הנהיגה תחת השפעת סמים. העדות של השוטר בפני התייחסה לסימנים שהעלו "חשד סביר" ולדרישת שוטר מחשוד ליתן בדיקת שתן וסירובו של הנאשם לעשות כן, אולם אין בכך די כדי להרשיע נאשם בנהיגה תחת השפעת סמים, ועל כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק בעבירה בה הואשם.

3. יצוין כי אף אחד מהצדדים, לא שם לב לחוסר ההתאמה בין נוסח עובדות כתב האישום שהוגש לבין הראיות והאישום אליו התכוונה המאשימה, שכן גם תשובת הנאשם לאישום התייחסה לסירוב, על אף שאין כל אזכור בעובדות כתב האישום לכך שסירב להיבדק. משהועלתה הטענה בשלב הסיכומים ובסיום ההערות, לא אוכל להשתמש בסמכותי כאמור בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") ולתקן את כתב האישום, גם אם לגופו של עניין, הגנתו של הנאשם מפני העבירה "הנכונה" לא נפגעה.

הנאשם לא סירב משום שלא קיבל הסבר מספק לענין ההשלכות המשפטיות לסירובו

4. גם בהנחה שניתן היה להשתמש בסמכותי על פי סעיף 184 לחסד"פ, על אף שהנאשם לא הוזהר עדיין לא ניתן להרשיע הנאשם בעבירה האחרת של נהיגה בשכרות מכוח סירוב להיבדק, היות שלגופו של ענין, לא מצאתי כי הוכחו תנאי סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה[נוסח חדש] תשכ"א-1961, דהיינו, לא הוכח מעל לספק סביר את תוכן ההסבר שניתן לנאשם – דהיינו – מה הן ההשלכות המשפטיות לסירובו. השוטר אף לא החתים את הנאשם על טופס המסביר לו ההשלכות המשפטיות, כפי שנהוג, כך שאין בפנינו ראיה לגבי תוכנו של ההסבר והאם הוא עומד בדרישות החוק.

5. לא זו אף זו, ניסוח כתב האישום על ידי השוטר, תומך בכך שגם לשוטר עצמו לא היה נהיר ההבדל בין נהיגה תחת השפעת סמים לבין חזקת הנהיגה בשכרות בשל הסירוב להיבדק. בדו"ח הפעולה (ת/2) נכתב:

"הוסבר לאורון מה ההשלכות לסירוב בבדיקה, אך הוא עמד על סירובו יש לציין כי גם סרוב הנחשד העלה את רמת חשדי והודעתי לו כי הוא מעוכב בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים". (הדגשה שלי-מ.ק.)

יוצא מדברים אלו שהסירוב העלה אצל השוטר את החשד לנהיגה תחת השפעת סמים ולא היווה את הראיה לעבירת הנהיגה בשכרות.

6. סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"שוטר הדורש מנוהג רכב…לתת לו דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה…"

בעפ"ת (ת"א) 10610-05-10 שירי נ' מדינת ישראל מבהירה כב' השופטת יהודית שיצר כדלקמן:

"זה גם המקום להבהיר כי עפ"י שילוב הסעיפים 64ב(ב2) ו – 64ד לפקודת התעבורה, האזהרה על משמעות הסירוב אינה הרצאה משפטית מפורטת, אלא רק אזהרה כי מי שסירב 'יראו אותו כמי שעבר עבירה'".

באותו המקרה הערעור נדחה משום שהוכח כי השוטר הקריא את דברי ההסבר שבטופס ואף הסבירם לנאשם, ואילו במקרה שלפני, השוטר כלל לא נעזר בטופס ולא הייתה הוכחה מה היו דברי הסבריו, למעט המלים: הוסברו לך ההשלכות.

השוטר היה צריך להסביר לנאשם כי עצם סירובו להיבדק די בו כדי להרשיע אותו בעבירת נהיגה בשכרות, גם ללא שנבדק או נמצאו ראיות אחרות הקושרות אותו למעשה. הנאשם, שבעברו הרשעות פליליות בתחום השימוש בסמים, סבר שרק אם בדיקת השתן שלו תראה שימוש בסם, ניתן יהיה להרשיעו בעבירה ולכן סירב לבדיקה, בין אם השתמש בסמים בסמוך לנהיגתו ובין אם סבר בטעות כי בדיקת השתן יכולה לגלות שימוש בסמים מתקופה רחוקה, הסבר נכון של השוטר היה מאפשר לנאשם לשקול בשנית את עמדתו.

7. אני מאמינה לנאשם כשאמר – "אם הייתי יודע הייתי עושה את הבדיקה ומה שהיה קורה היה קורה" (פרוטוקול עמ' 9 ש' 24), משום שברור כי אם ההרשעה בנהיגה בשכרות אינה זקוקה לכל ראיה, לבד מהסירוב, הרי שעדיף להיבדק ולקוות כי לא נותרו בגופו שרידי סם משימוש קודם, מאשר לא להיבדק ולהיות מורשע מכוח החזקה שבדין, ורק אם הנאשם לא היה חוזר בו מסירובו לאחר קבלת הסבר מדויק, כי אז כמובן שהמדינה הייתה יוצאת ידי חובתה והנאשם היה מורשע בעבירת הנהיגה בשכרות מכוח סירובו.

8. תמיכה נוספת לחוסר ההבנה של הנאשם את ההשלכות המשפטיות ולחוסר ההבהרה של השוטר ניתן למצוא בהודעת הנאשם שם נכתבו הדברים הבאים:

ש. הוסבר לך ההשלכות של סרוב בבדיקה מה יש לך לומר על כך?

ת. אין לי איך להגיע לבית."

ברור שהתשובה אינה קשורה לשאלה ולא מובן האם מדובר בהמשך רציף של שאלה ותשובה, או שלא נרשמו כל הדברים שנאמרו. בהנחה שזו הייתה תשובת הנאשם לשאלה, כדי להסיר כל ספק היה על השוטר לחזור בכתב על הסבריו, וכך היה מכשיר גם את הפגם שלא מילא הטופס הנדרש ולא עבד על פי הנחיות המשטרה, אולם כפי שקבעתי לעיל, אני חוששת שאף השוטר לא הבין מה בדיוק ההשלכות המשפטיות לסירוב להיבדק, שאם לא כן, היה ממלא הזמנה לדין נכונה ולא היה כותב שהסירוב מעלה החשד לנהיגה תחת השפעת סמים.

9. מכל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק הן מהעבירה שבה הואשם מלכתחילה – נהיגה תחת השפעת סם מסוכן והן מעבירת הנהיגה בשכרות מכוח סירובו להיבדק.

10. משהגעתי למסקנה זו, איני צריכה להידרש לשאלת קיומו של "חשד סביר", אולם אומר בקצרה כי מהראיות שהובאו בפני, עלה חשד סביר לנהיגתו של הנאשם תחת השפעת סמים או אלכוהול, ועל כן בדין דרש השוטר מהנאשם להיבדק, הכשל כאמור התקיים בהסברי השוטר ולא בניתוחו את הסימנים המחשידים. הטענה כי לכל סימן מחשיד היה הסבר הגיוני ונכון, אינה רלוונטית בשלב שבו השוטר חושד ולכן עיניים אדומות והתנהגות מוזרה של החבר, כמו גם דיבור איטי ומבולבל, יחד עם עבר פלילי של שימוש בסמים בהחלט מעלים חשד סביר המצדיק דרישה להיבדק בדיקת שתן. ראה בענין זה גם את הלכת בן חיים (רע"פ 10140/09) לגבי מהו מבחן החשד הסביר.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ג , 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים מזכירות תשלח הכרעת הדין בדואר רשום, מבטלת הדיון שנקבע ליום 17/2/13.

מרים קסלסי