פרשת כהן – מצלמת מהירות

בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו דן בעניינו של נהג אשר יוחסה לו ביצוע של עבירת מהירות וזאת בגין תיעוד במצלמת מהירות; המדובר היה באירוע שבו עפ"י הטענה נמדד וצולם רכב נע בכביש מספר 4 במהירות של 134 קמ"ש במקום שבו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש. לא הייתה מחלוקת בפי ההגנה כי הרכב הנ"ל היה בבעלותו הרשומה של הנאשם בעת הרלוונטית לאירוע.

בשלב ההקראה של כתב האישום, כפר הנהג הן בעובדת הנהיגה ברכב, והן בכך שבוצעה עבירת המהירות כעולה מכתב האישום. הנהג זוכה מחמת הספק בתיק זה וזאת בשל העובדה שהמדינה כשלה בהוכחת תקינותה של מצלמת המהירות במועד הרלוונטי לאירוע (התביעה לא הגישה את אחת מתעודות הציבור שנדרשה להגיש, והיא תע"צ התקינות).

———————————————————————————————————————————————————————————————————————–

בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו

8.7.12

תת"ע 22872-10 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' כהן

בפני כב' השופט עופר נהרי

בעניין: מאשימה מדינת ישראל

נגד

נאשם קובי כהן

ע"י ב"כ עו"ד יעקב נתנאל

הכרעת – דין

הנאשם מזוכה מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

עסקינן באירוע שבו עפ"י הטענה נמדד וצולם רכב מספר רישוי 6489502 נע בתאריך 25.8.09 בשעה 4:35 לפנות בוקר בכביש מספר 4 במהירות של 134 קמ"ש במקום שבו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש.

לא הייתה מחלוקת בפי ההגנה כי הרכב הנ"ל היה בבעלותו הרשומה של הנאשם בעת הרלוונטית לאירוע.

הנאשם זומן כדין למשפטו שנועד לתאריך 22.2.10 , אך לא דרש את הדואר הרשום שנשלח אליו ובו הזימון למשפט, לא להתייצב ולטעון טענותיו, וגם לא להעביר כל הודעה בקשר עם אי התייצבותו הצפויה למשפטו.

מאחר שלמיטב הכרתי לא היה לנאשם פטור מלהתייצב למשפטו ביום 22.2.10 , נשפט לפיכך הנאשם בהעדרו באותו מועד.

בחלוף כ-14 חודשים מיום מתן פסק הדין שניתן בהעדר, בחר הנאשם להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר וזאת בטענה כי לא הוא שנהג ברכב בליל האירוע.

מאחר שבבקשה הנ"ל שהוגשה לא מצאתי כל התייחסות של הנאשם לכך שהוא לא התייצב לדיון למשפט אשר אליו זומן כדין , ביקשתי בהחלטה ראשונית כי מידע בענין זה יושלם.

השלמת מידע בהקשר לכך לא נעשתה בפני.

ערעור אשר הוגש ע"י הנאשם לבית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופט רענן בן יוסף) התקבל, ופסק הדין שניתן בזמנו בהעדר בוטל ע"י בית המשפט המחוזי הנכבד (ללא צו להוצאות) והתיק הוחזר לדיון בפני מראשיתו.

בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי במסגרת ניהול התיק יתאפשר לנאשם לזמן לעדות אדם בשם עמרם ישראל כך שתוכל להיבחן טענת הנאשם על כי אותו עמרם ישראל הוא שנהג ברכב וכי הנאשם נפל ,כטענתו, קורבן למרמה ע"י מר עמרם ישראל.

כמצוות בית המשפט המחוזי קבעתי את התיק לדיון מראשיתו.

מר עמרם ישראל לא הובא עם זאת לעדות ע"י ההגנה.

בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 2.11.11, ציין סניגורו הנכבד של הנאשם כי הנאשם כופר במיוחס לו.

הכפירה הייתה בעובדת הנהיגה ברכב.

לבקשתי ליתן הבהרה הבהיר הסניגור המלומד כי למעשה הוא כופר גם בכך שבוצעה עבירת המהירות הנטענת.

הסניגור ציין בישיבת ההקראה כי הוא ידאג להודיע מבעוד מועד האם מבקש הוא לזמן ולחקור את מי מנותני תעודות עובד הציבור.

דיון ההוכחות נקבע לתאריך 30.4.12 ועד למועד זה, ובכלל, לא הועברה כל הודעה מאת ההגנה על כי מבקשת היא לזמן ולחקור את מי מנותני תעודות עובדי הציבור.

בפתחה של ישיבת ההוכחות אף שב וציין הסניגור המלומד כי הוא מסכים להגשת תעודות עובד הציבור ללא חקירת עורכיהם.

והנה, בסיכומיה הלינה עם זאת ההגנה על התביעה על כך שעדיה של התביעה לעניין תעודות עובד הציבור לא התייצבו לדיון ההוכחות, ואף ציינה ההגנה בסיכומיה כי לטעמה חסד עשה הסניגור הנכבד משלא עתר באותו מעמד לזיכוי כבר מטעם זה כלשעצמו.

אודה על האמת כי בכל הכבוד והערכה, התקשיתי להבין טיעון זה של ההגנה בסיכומיה, שהרי אם ההגנה ציינה לפרוטוקול בישיבת ההקראה שבאם תרצה היא לזמן ולחקור את נותני התע"צ אזי היא תודיע על כך מבעוד מועד, ובכל זאת בחרה שלא להודיע על כך בשום שלב ואף ויתרה הלכה למעשה על חקירתם, הכיצד ניתן להלין על התביעה משזו לא הביאה אותם לעדות?!

זיכויו של הנאשם מחמת הספק בתיק זה בא אך ורק מן הטעם שהתביעה לא הגישה את אחת מתעודות הציבור שנדרשה להגיש, והיא תע"צ התקינות.

הסניגור ויתר אמנם על חקירת נותני התעצי"ם אך לא ויתר על כפירתו בקיום עבירת המהירות.

בנסיבות אלה, ומחמת הספק בהקשר זה של התקינות כאמור, יזוכה הנאשם.

בשולי הכרעת הדין בלבד ואך ורק למען שלמותה והבנתה, אציין כי אלמלא אי הגשת תע"צ התקינות, לא היה מקום לטעמי לזיכוי הנאשם על רקע כל דבר אחר.

כוונתי לכך שהסתבר כאמור שלמרות האפשרות הנרחבת שניתנה להגנה להביא לעדות את מי שלטענת הנאשם היה המחזיק בפועל ברכב ונהג ברכב, לא הובא הנ"ל (מר עמרם ישראל,כנטען ע"י ההגנה) לעדות, ויוזכר כי בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו בזמנו כי הבאתו של הנ"ל לעדות נועדה לבחינת טענת הנאשם.

כבר בישיבת ההקראה בה נשמעה הכפירה בפני גם הזמנתי את הסניגור המלומד להעזר במידת הצורך בבית המשפט על מנת לזמן את מר עמרם ישראל.

במהלך מחצית השנה שחלפה מיום ההקראה ועד ליום הוכחות לא פנתה ההגנה לבית המשפט בכל בקשה בעניין איתור או זימון מר עמרם ישראל.

לתביעה לא ניתנה לפיכך הזדמנות לחקור נגדית את מי אשר חתום עפ"י הטענה על נ/1 (שהוא אף איננו אגב מסמך מקורי).

מחקירתו הנגדית של הנאשם אף עלה כי לדבריו, למרות שקיבל דוחו"ת, בחר הוא שלא להתייחס אליהם, וכי גם חלף פרק זמן של כשנה עד שמצא הוא לנכון לפעול בקשר עם רשיון הרכב.

יתכן שטוב אעשה אם אזכיר בהקשר זה את סעיף 27 ב. לפקודת התעבורה שכותרתו "אחריות בעל רכב", ולטעמי יש לומר כי בתיק זה לא עמד הנאשם בנטל להוכיח כי מסר את רכבו לאחר.

יחד עם זאת כאמור, ומן הטעם שלא הוגשה תע"צ תקינות, אין בידי לקבוע ברמה הנדרשת בפלילים כי נעברה בליל האירוע עבירת מהירות , ולפיכך מזוכה כאמור הנאשם מביצוע עבירת המהירות הנ"ל, וזאת מחמת הספק.

עופר נהרי

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, 8.7.12 במעמד הצדדים.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה