השבתת רכבים בעבירות נהיגה שכרות
בעל-רכב שכנגד רכבו הוצאה הודעת איסור שימוש רשאי להגיש בקשה לבית המשפט לתעבורה בעתירה לביטול השבתת הרכב. פסיקת בית המשפט העליון בפרשת אמברם קובעת כי בעל רכב יישא באחריות לכך שנהג הרכב בפועל, נחשד בכך שנהג בעת שהיה שיכור.
יחד עם זאת, יש לזכור כי לבעל-רכב (שאין מיוחסת לו ביצוע עבירה בגינה הושבת הרכב) יש עדיין סיכויים טובים יותר בבקשה לביטול איסור השימוש ברכב בבית המשפט לתעבורה, גם בעבירות של נהיגה בשכרות, על פי הקריטריונים שנקבעו בחוק ובפסיקת בית המשפט העליון.
בכל מקרה כזה, כדאי להיוועץ במשרד עורכי הדין לתעבורה, המתרכז בטיפול בתיקי עבירות תעבורה, ובעליו צברו מוניטין רב בתחום משפטי זה, כדי לבחון סיכויי הגשת בקשה לביטול השבתת הרכב.
פסיקת בית המשפט העליון בפרשת אמברם קובעת כי בעל רכב יישא באחריות לכך שנהג הרכב בפועל, נחשד בכך שנהג בעת שהיה שיכור. בעקבות תיקון שאושר בכנסת עוד בשנת 2005, הורחבו הסמכויות של קצין משטרה לאסור על שימוש ברכב לעבירות נוספות על אלו שנקבעו בעבר, ובכללן עבירה של נהיגה בשכרות (זאת בנוסף לעבירות של נהיגה תחת השפעת סמים, הפקרת נפגע לאחר תאונה, נהיגה במצב השולל שליטה ברכב ונהג חדש שנהג ללא מלווה).הסוגיה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בעקבות בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי אב שבנו החייל בשירות סדיר, נמצא נוהג תחת השפעת אלכוהול והוגש נגדו כתב אישום. האב, אשר הרכב סופק לו על ידי מקום עבודתו, זומן לשימוע שבעקבותיו החליט קצין משטרה, בהתאם לסמכותו, להוציא צו המורה על איסור שימוש ברכב למשך 30 יום. לאחר שבקשתו להשיב לרשותו את הרכב נדחו הן על ידי בית המשפט לתעבורה, והן על ידי בית המשפט המחוזי, הוגשה בקשה לדיון עקרוני בנושא לבית המשפט העליון, והבקשה נדונה בפני הרכב השופטים בראשות השופט סמיר ג'ובראן, והשופטים חנן מלצר ונעם סולברג.
האב, באמצעות בא-כוחו, עו"ד אדיר בנימיני, טען בדיון בקשה בבית המשפט העליון, כי החוק מטיל למעשה סנקציה מנהלית על אדם שעל פניו, לא עבר כל עבירה. זאת להבדיל ממצב בו מושבת רכב הנמצא בבעלות נהג אשר ביצע את העבירה המיוחסת לו בעצמו. נטען כי מדובר בסיטואציה במסגרתה מוטלת על אדם סנקציה מנהלית שיש בה פגיעה חדה וברורה בזכות הקניין שלו, שהינה זכות מקודשת בעלת מעמד חוקתי. עוד נטען כי האב נענש בגין מעשה אותו ביצע לכאורה בנו, כאשר בעל הזכות הנפגעת עשה ככל שיש לאל ידו, על פי יכולותיו המוגבלות, למנוע את ביצוע העבירה. האב טען עוד כי במקרה הזה ניתן לומר, על דרך המטפורה, בהשאלה מהטרמינולוגיה הידועה בה נקטו הנביאים יחזקאל וישעיה כי "בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה".
השופט סולברג, כתב בפסק הדין כי אין מקום במקרה דנא לדון בשאלת אי החוקתיות של החוק, והוסיף כי "הדרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה". עוד הוסיף כי "כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור. אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סירוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות".
בקשר לטענת באי-כוח המבקש כי האב נענש על מעשיו של בנו והתוצאה היא ש"בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה", קבע השופט סולברג כי זהו אינו המצב העובדתי, שכן, האב אחראי, על-פי הנסיבות שהוכחו, על מחדליו-שלו ולא על מעשיו של בנו: "סבורני, כי התחשבות יתר בבעלים של הרכב, שבו בוצעה העבירה, תגביר את הסיכון הנשקף לציבור, ושיני הציבור, הן אשר תקהינה".
יחד עם כל האמור, חשוב לציין כי בכל מקרה בו הוצא כנגד נהג הודעת איסור שימוש ברכב, כדאי מאוד לפנות ולהתייעץ עם עורך-דין לתעבורה, כדי לבדוק את הסיכויים להשבת הרכב באמצעות הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט לתעבורה במחוז השיפוט הרלוונטי.
עורכי הדין במשרד דוידוב-בנימיני ושות', הם בעלי ניסיון רב בייצוג מבקשים בהליכים מעין אלה בבתי המשפט לתעבורה בכל רחבי הארץ.
