פרשת משארקה – חזקת המסירה בהזמנות לדין תעבורה

פסק דינו של בתי המשפט המחוזי בבאר-שבע אשר ניתח את תחולת "חזקת המסירה" בדיני התעבורה, וקבע כי זו אינה חלה על הזמנות לדין לבית המשפט לתעבורה. מכאן, כשמדובר בדוח שוטר שלא נמסר ישירות לידי הנהג, הרי שהיה צורך באישור מסירה כדי שיתאפשר לקיים את ההליך המשפטי בבית המשפט לתעבורה בהיעדרו, שכן חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות התעבורה, תשל"ד -1974, אינה חלה כאמור במצב עניינים שכזה. הדבר עולה באופן מפורש מכוונת המחוקק בחוק החרוט.

———————————————————————————————————————————————————————————————————————–

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

עפ"ת 20102-08-11 משארקה איאד נ' מדינת ישראל

בפני: כב' השופט יורם צלקובניק

המערער

משארקה איאד

ע"י ב"כ עו"ד גרוס יאיר

נגד

המשיבה

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד ביטון אבי

פסק דין – חזקת המסירה

ביום 17.1.11, נידון המערער, שלא בפניו, בבית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע לפסילת רישיון נהיגה ממשית בת 8 חודשים, פסילה מותנית בת 4 חודשים, קנס בסך של 2000 ₪, וזאת בשל נהיגת רכב, המצוי בבעלות המערער, ביום 19.7.2010, בלא שנהגו ציית לאות שנתן לו שוטר במדים, לעצור את רכבו, בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

יצויין, כי דוח העבירה לא נמסר על ידי השוטר לידי הנהג, במעמד ביצוע העבירה הנטענת – יש להניח כי הנהג עזב את המקום – ולכתובתו של המערער, כבעליו של הרכב, נשלחה הודעה שכותרתה: "כתב אישום (לבית משפט)", המפרטת את נסיבות העבירה ואת מועד הדיון בבית המשפט לתעבורה.

המערער הגיש בקשה לבית משפט קמא לביטול פסק הדין המרשיע, ולהסבת האישום על שמו של אחיו, בטענו כי אינו מחזיק ברכב, לא ביצע את העבירה ולא קיבל את דו"ח העבירה לידיו. לצורך תמיכה בטענתו, הציג תצהיר שנערך על ידי אותו אח, לפיו הרכב נמצא ברשותו של האח מאז 1.5.2008, וכי הוא אחראי על כל העבירות שבוצעו באמצעותו, הגם שאין התייחסות קונקרטית לעבירה שיוחסה, במועד ביצועה.

ביום 2.8.2011 (וכן בהחלטה נוספת מיום 8.8.2011), דחה בית משפט קמא את הבקשה, בקבעו כי המערער נשפט שלא בפניו, לאחר שהזימון שנשלח לכתובתו חזר עם הציון- "לא נדרש", וכי היה על המערער להראות כי לא קיבל את הזימון מסיבות שאינן בשליטתו; עוד צויין, כי חרף טענת המערער כי העביר את הרכב לשימושו של אחיו, לא הוצג כל הסכם המעיד על העברת הבעלות. בנסיבות אלה, נקבע, כי מדובר בתצהיר סתמי, שאין בו כדי להסיר אחריות מעל המערער.

בגדר הערעור שבפני, חוזר המערער על בקשתו לביטול את פסק הדין. נטען, כי משמדובר בדוח שוטר שלא נמסר ישירות לידי המערער, הרי שהיה צורך באישור מסירה כדי שיתאפשר לקיים ההליך בהיעדרו, וכי חזקת המסירה הקבועה בסעיף 44א לתקנות התעבורה, תשל"ד -1974, אינה חלה בעניינו של המערער, משהעבירה שעבר אינה מהווה עבירת קנס. בנוסף נטען, כי העורר, שהינו בעלים של מספר כלי רכב, לא העביר את הבעלות ברכב הנדון לידי אחיו, בשל רצונו להימנע מירידת ערך הרכב, וכי האח כלל לא נחקר בעניין התצהיר שהוגש מטעמו. נטען לפיכך, כי למערער נגרם עיוות דין בשל שפיטתו והענשתו בעבירה שלא בוצעה כלל על ידו.

מנגד, טען ב"כ המשיבה, כי הוראת סעיף 44א הנ"ל, הנוגעת ל"עבירות קלות" חלה על עניינו של המערער, ומשההזמנה נשלחה בדואר רשום לכתובתו של המערער, חלה חזקת המסירה כמתואר, והיה ניתן לשפטו בהיעדרו. עוד מבקש ב"כ המשיבה לאמץ את הנמקות בית המשפט קמא, בדבר סתמיות התצהיר שהוגש, ונטען בנוסף, כי לא סביר, על פניו, כי יהיה בכוחו של אחיו של המערער לטעון, קונקרטית, כי בתאריך הנקוב בכתב האישום, הוא זה שנהג ברכב. עוד נטען, כי המערער אינו יכול לטעון לעיוות דינו, כאשר נתן ידו, לטענתו, לכך שרכב, שאינו מצוי ברשותו, ועלול להיות מעורב בביצוע עבירות, יהיה במשך שנים, בשימושו של אדם אחר.

דיון

בסעיף 239 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), נאמר:

"סדרי הזמנה בעבירות קלות

בעבירות לפי פקודת התעבורה או התקנות לפיה, פקודת העיריות ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, קבע לכך, רשאי שר המשפטים לקבוע בתקנות סדרי אישום והמצאת מסמכים, אף בסטיה מהוראות חוק זה".

על פי סעיף 239א(א) לחוק, שכותרתו, "מסירת הודעה בעבירות תעבורה", אם, "עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רבב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניניה הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה…."

הוראת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, המצוייה בסימן ד' שעניינו: "סדרי אישום והמצאת מסמכים לפי סעיפים 222, 228, ו- 239, לחוק", קובעת כדלקמן –

חזקת מסירה

בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס, כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן."

עוד יצויין כי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, המוזכרת בסעיף 239א לחוק, קובעת דרכי מסירת הזמנה באמצעות שוטר, לעבירות שסעיף 239 לחוק חל עליהן, למעט עבירות קנס, ותקנה 44(ב) קובעת בעניינן של העבירות המוזכרות בסעיף 239א, דרכי "הזמנה תכופה" המאפשרת קיום הדיון סמוך לאחר המצאת ההזמנה, כמבואר בס"ק (א) לתקנה.

העבירה לפי תקנה 23 לתקנות התעבורה, המיוחסת למערער, אינה נמנית עם "עבירות קנס", על פי הפירוט המצוי בצו התעבורה (עבירות קנס) תשס"ב -2002. משכך, אין עניינה במשלוח "הודעה על תשלום קנס" או "הזמנה למשפט לעניין עבירת קנס", כמפורט בתקנה 44א. נוכח האמור, נמנית הוראת תקנה 23, עם עבירות התעבורה האחרות, עליהן חל סעיף 239א לחוק, שחזקת המסירה הנוגעת אליהן עניינה "בהודעה על ביצוע עבירה".

אין חולק, כי העבירה על פי תקנה 23 נכללת בגדר "עבירות קלות", שחלים לגביהן סדרי זימון ודיון, הנועדים להקל ולייעל את הטיפול המשפטי. עם זאת, אין אני מוצא מקום לקבל את הטענה כי הזימון שנשלח אל המערער נופל בגדרה של "הודעה על ביצוע העבירה", שחלה עליה חזקת מסירה, על פי הוראת תקנה 44א לתקנות סדר הפלילי.

"הודעה" זו, בהקשרה של הוראת סעיף 239א לחוק, נועדה להפסיק את מירוץ "ההתיישנות", כמפורט בסעיף 239א(א) לחוק, באופן "שתשומת ליבו של החשוד תוסב לכך שמיוחסת לו העבירה תוך שנה מיום שזו נעברה…די בכך שיודע לחשוד על העבירה המיוחסת לו" (דנ"פ 9293/99, מ"י נ. בקשי, פדי נד (3), 556, בע' 572).

אכן, ההזמנה שנשלחה למערער, על הפירוט שבה, עשוייה הייתה להוות הודעה מעין זו, אם תכליתה הייתה לביטול "מחסום השנה" מיום ביצוע העבירה, על פי הוראת סעיף 239א לחוק. ואולם, אין לראות בהודעה זו "הזמנה למשפט", שחזקת המסירה חלה עליה, שעה שתקנה 44א קובעת מפורשות כי החזקה תחול על הזמנה למשפט בעבירות קנס, ולא על מכלול עבירות התעבורה האחרות המנויות בסעיף 239א לחוק. עוד יצויין בהקשר זה, כי עבירות התעבורה שאינן בגדר עבירות קנס, נתפסות מטבע הדברים, כבעלות חומרה יחסית, שראוי לבררן בהליך שיפוטי, בנוכחות הנאשם – אלא אם זה נמנע מלהתייצב לדיון – באופן שבו יוכל הנאשם ל"קבל יומו" בבית המשפט, ולטעון טענותיו. הזימון לעבירות אלה עשוי להתבצע באמצעות מסירה על ידי שוטר, כמפורט בתקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, ואולם מקום שמסירה מעין זו אינה מתבצעת בדרך זו, כבענייננו, יש לוודא מסירת ההזמנה למשפט לאחר קבלת אישור מסירה על פי הקבוע בחוק (סעיף 237 א (2) לחוק).

נוכח האמור, משלא עלה כי המערער קיבל לידיו את ההזמנה למשפט, הרי שלא ניתן היה לשפטו בהיעדרו. בהקשר זה אציין, כי העובדה שההזמנה חזרה בציון המילים – "לא נדרש", אינה מעידה בהכרח, משהנסיבות הקשורות בכך לא התבררו, כי יש לראות, מיניה וביה, באי לקיחת ההזמנה מבית הדואר, משום סירוב לקבלה או לאשרה, באופן שהיה עשוי להוות המצאה כדין, על פי הוראת סעיף 237 (ג) לחוק.

נוכח מסקנתי לעיל, מתייתר הצורך לדון בטענות האחרות שהועלו.

בנסיבות אלה, מתקבל הערעור, ופסק הדין שניתן נגד המערער, יבוטל. בית המשפט קמא ידון מחדש בעניינו של המערער.

ניתן והודע, ביום ו' חשון תשע"ב (3 בנובמבר 2011) ויועבר על ידי המזכירות לידי הצדדים והמערער.