פרשת עינב – אי ציות לשוטר

בפרשה זו, נדון עניינו של נהג שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירת "אי ציות להוראת שוטר שהורה לו לעצור", שזו עבירה בניגוד לתקנה 23(א) לתקנות התעבורה,תשכ"א- 1961. התיק נדון בפני בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו.

לאחר שמיעת העדויות מצא לנכון בית המשפט לזכות את הנהג מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אך מצא לנכון להרשיעו בעבירה על תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה (שעניינה ב"נהיגה בחוסר זהירות"), וכל זאת היות ולא הבחין באות השוטר.

———————————————————————————————————————————————————————————————————————–

בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב יפו

ת 026327/08

כבוד השופטת דלית ורד תאריך: 26/02/2009

בעניין:

מדינת ישראל, ענף התנועה המאשימה

ע"י ב"כ עו"ד לאה צוקרמן

נ ג ד

עינב נועם – בעצמו הנאשם

הכרעת דין

כנגד הנאשם, הוגש כתב אישום לפיו לא ציית להוראת שוטר שהורה לו לעצור, עבירה בניגוד לתקנה 23(א) לתקנות התעבורה,תשכ"א- 1961

האירוע ארע ביום 15.4.08. לפי כתב האישום, השוטר עמד סטטי על המדרכה ליד קופסת הרמזור ברחוב השומר פינת ז'בוטינסקי בבני ברק והבחין בקטנוע הנוסע ברחוב ז'בוטינסקי ופונה ימינה לרחוב השומר כשהוא מתקרב לעברו ומחזיק בידו מכשיר מירס. השוטר שמע כי הנאשם לוחץ כל כפתור המירס. הוא ירד לעבר הכביש וצעק לנאשם לעצור בצד, כשהוא במרחק של 2 מטר מהנאשם. הנאשם לא עצר אלא הגביר מהירותו. השוטר עלה על קטנוע ורדף אחרי הנאשם. הוא הבחין כי הנאשם פונה לרחוב שפירא ולאחר מכן איבד קשר עין עם הנאשם. לבסוף, אותר הנאשם ברחוב בר אילן הסמוך. השוטר הסביר לנאשם את מהות העבירה המיוחסת לו, הנאשם סרב לקבל את ההזמנה לדין, השוטר הכניס את ההזמנה לארגז האופנוע, והנאשם השליך את ההזמנה לרצפה.

משיוחסה לנאשם העבירה הנדונה הוא אמר כך "אני לא ראיתי, אתה חושב שאתה איזה שריף שאומר לאנשים לעצור".

לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות שנשמעו בפניי, אני סבורה כי יש לזכות מחמת הספק את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, אך יש להרשיעו בעבירה על תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה היות ולא הבחין באות השוטר.

1. מהפירוט בדו"ח ומעדותו של השוטר, התרשמתי כי השוטר תיאר נכונה את התרחשות האירועים ואף הנאשם הודה "אף אחד לא טען שהשוטר משקר".

2. הנאשם לא הכחיש כי מסלול נסיעתו היה כמפורט בנסיבות המקרה, הוא אף הודה כי ייתכן והשוטר הורה לו לעצור, אך לטענתו הוא לא שמע את השוטר ולא הבחין בו. הנאשם הסביר כי הצומת הנדונה עמוסה ורועשת, והוא הסתכל קדימה ולא לצד הדרך

3. הנאשם אף לא שלל את טענת השוטר כי הוא דיבר במכשיר המירס וייתכן שלחץ על כפתור המירס בעת שעבר בצומת, אך לדבריו אין הוא מחזיק את המכשיר בידו אלא המכשיר תלוי על צווארו.

הנאשם הכחיש את הטענה כי לאור העובדה שהשתמש בטלפון הנייד בזמן נסיעה, הוא האיץ את מהירותו במטרה להימלט מהשוטר.

4. אם אמנם לא הבחין הנאשם בשוטר ולא שמע אותו צועק לעברו, אני סבורה כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהנאשם השתמש בטלפון הנייד בזמן הנסיעה. העובדה שהשוטר עמד בקירבת הנאשם עולה מטענתו כי שמע את הנאשם לוחץ על כפתור המירס ומדבר בשעת נהיגה. הנאשם מצידו הודה כי הוא לוחץ על הכפתור פעמים רבות בזמן נהיגה.

לאור עדותו של הנאשם, אני סבורה כי יש לזכות אותו מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ואולם יש להרשיע את הנאשם בעבירה לפי תקנה 21(ג) בכך שנהג בלא זהירות וללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות, ובאופן המאפשר הבחנה באותות של שוטרים, בעוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או בסמוך לה ובמצב הדרך.

על פי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982, נתונה לבית המשפט סמכות להרשיע נאשם בעבירה שלא נטענה בכתב האישום אך שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו בפניו. במקרה זה, הרשעה בעבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה יש בה משום קבלת עמדת הנאשם כי הוא לא הבחין באות השוטר.

לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, ומזכה אותו מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתן היום ב' באדר, תשס"ט (26 בפברואר 2009) במעמד הצדדים.

דלית ורד

ד. ורד, שופטת

קלדנית: תמר ורד שמחי

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה